דפים בנושא ‘קטין’

אי כשרות המצווה

אי כשרות רפואית, קוגניטיבית, פסיכיאטרית, או נפשית של המצווה

הכלל הוא כי כל אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות ועריכת צוואה בכללם, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או פסק דין, כמצוין בסעיף 1 ו-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוט' תשכ"ב – 1962.

 סעיף 26 לחוק הירושה קובע:

"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה  – בטלה".

סטטוס של קטינות או פסלות- דין מביא לבטלות הצוואה, גם אם הקטין ו/או פסול הדין יודע להבחין בטיבה של צוואה.

מטרת הסעיף להגן על קטין ו/או פסול דין מפני שיקולים מוטעים אותם הוא שוקל בעצמו מפני לחץ והשפעה.

הפסיקה פיתחה את  המבחנים לקביעת  כשרות אדם לצוות  בטיבה של צוואה.

המבחנים לקביעת כשרות אדם לצוות

הפסיקה פיתחה את  המבחנים לקביעת  כשרות אדם לצוות (ע"א 160/80 בנדל נגד בנדל פד"י לה (3) 101):
א. יכולתו של המצווה להבין טיבה של צוואה

ב. מודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה;

ג. דיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו;

ד. מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו;

 "עיקר הוא כושרו של אדם לשפוט כראוי את המציאות הסובבת אותו, יכולתו לגבש כוונה ורצון; ולבסוף- יכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על פי אותה מציאות ובהתאם לאותה כוונה ולאותו רצון. הגבלת כשרות תבוא במקום שכושר שיפוטו של אדם נפגם כדי-כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו – מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי-ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות דעתו ואת כושר שיפוטו הלקו" (פס"ד בינשטוק, כבוד השופט חשין).

עוד נקבע בפסיקה כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר.

דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא.

"הלכה היא – והלכה זו יפה בענייננו – כי מחשבות שווא הן מחשבות שאין להן כל ביסוס שהוא במציאות. ואילו אם יש ראיות כלשהן ולו ראיות קלושות העשויות להביא למחשבה על דבר קיומה של מציאות מסויימת, לא נכיר במחשבות כמחשבות שווא". ראה: ע"א 1212/91 ליב"י (שם)

חשיבות המועד לאי הכשרות

 חשיבות המועד לאי הכשרות: להוכחת טענות בעניין מצב נפשי וגופני יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת לפיה על המתנגד להוכיח שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. על חומר הראיות להתייחס למועד עריכת הצוואה. לפיכך, צוואה שנעשתה בעת שהמצווה היה בעל כושר להבחין בטיבה, תהא תקפה גם אם במועד מאוחר יותר ניטל ממנו כושר זה, וגם אם הוכח שלפני עשייתה חסר היה את כושר האבחנה הנדרש להבנת טיבה.

הדברים מסתבכים במצבים התחלתיים של מחלת אלצהיימר או דימנסיה – נקבע בפסיקה כי מקום בו סבל פלוני מרגעים או אף מתקופות שבהם נתערפלה דעתו, הרי אם הוכח כי היה צלול ביום עשיית הצוואה -ולא כל שכן במועד עשייתה הלכה למעשה, הרי שביהמ"ש רשאי וצריך, לקבוע כי פלוני "הבחין בטיבה של הצוואה" שעשה אותה.

על המתנגד לקיומה של צוואה, לעמוד בנטל השכנוע ולהוכיח שהמנוח לא עמד במבחנים הנ"ל במועד עריכת הצוואה, ולכן לא היה כשיר לכתוב צוואה.

הדרך הנהוגה (אך לא היחידה) להוכיח כי הצוואה נכתבה כאשר המנוח היה בלתי כשיר מבחינה רפואית, נפשית או קוגנטיבית היא תוך הסתמכות על ההיסטוריה הרפואית של המנוח והזמנת התיקים הרפואיים של המנוח מבתי חולים קופות חולים, רופאים, המוסד לביטוח לאומי וכל מסגרת אחרת שטיפלה במנוח.

לאחר איסוף ובחינת המסמכים הרפואיים של המוריש או כל עדות רפואית אחרת, יש צורך לערוך חוות דעת  של מומחה (למשל פסיכיאטר, נוירולוג או פסיכוגריאטור) אשר יקבע באם המוריש היה כשיר לחתום על צוואה מבחינה בריאותית, מנטלית, נפשית וקוגניטיבית.

אם המומחה יקבע כי כושר השיפוט של המוריש היה פגום בעת עריכת הצוואה, למשל אם המוריש סבל ממחלת האלצהיימר, דימנסיה, פגיעה כל שהיא בזכרון, פגיעה בהתמצאות בזמן או במקום, או פגיעה בצלילות הדעת שנבעה למשל מתרופות מרדימות או מטשטשות, וכל פגיעה אחרת בהכרתו, בתפיסת המציאות או בזיכרונו, סביר להניח כי בית המשפט יורה על אי כשרות של המצווה ועל ביטול הצוואה, שכן במצבים כאלה אין לראות במנוח כמצווה שערך צוואה מתוך רצון חופשי ומתוך גמירות דעת.

מכיוון שהמנוח איננו בנמצא בתביעות מסוג זה, בית המשפט יאפשר להסתמך על מסמכים רפואיים של המנוח. בכדי לקבל את מסמכיו הרפואיים של המנוח יש להגיש תביעה להסרת החסיון הרפואי של המנוח במוסדות הרפואיים הרלוונטיים.

אם בית המשפט ישתכנע שיש הצדקה להסיר את החסיון הרפואי, הוא ייתן צו המורה למוסדות הרפואיים להעביר לעיונם של הצדדים את התיק הרפואי של המנוח.

במקרים רבים, מעיון בתיקו הרפואי של המנוח אנחנו מגלים ראיות ורמזים לאי כשרות המנוח במועד עריכת הצוואה, לרוב עקב פגיעה קוגנטיבית הנובע ממחלות הזיקנה כגון אלצהיימר או דימנסיה אבל גם עקב מחלות נפש, או טשטוש הנובע מתרופות שנטל המנוח.

לא די במסמכים הרפואיים עצמם להכריז על המנוח כבלתי כשיר לעשות צוואה. בית המשפט איננו רופא ואיננו מתיימר לפרש את המשמעות של המסמכים הרפואיים המונחים בפניו. לכן, שלב חשוב נוסף הוא הכנת חוות דעת מומחה, לרוב רופא פסיכוגריאטר, פסיכיאטר, נוירולוג או רופא מסוג אחר, אשר יתבקש על ידי בית המשפט להכין חוות דעת מומחה במסגרתה יחווה דעתו אם המנוח היה כשיר לערוך צוואה במועד עריכתה.

עדות מומחה על מצבו הרפואי והקוגניטיבי של המצווה- המורכבות

הליך של ביטול צוואה, אשר נעשה באמצעות הגשת התנגדות לקיום צוואה, הוא אחד ההליכים המורכבים והחמקמקים ביותר במשפט הישראלי, שכן במהלכו נדרש בית המשפט להחליט מה היה רצונו האמיתי של המצווה אשר הלך לעולמו וזאת מבלי שיוכל לקבל את עדותו של המצווה.

השאלה הראשונה שעולה: אם המצווה לא היה כשיר לצוות, האם היתה לכך ראייה במהלך חייו?

שלילת הכושר לצוות, ובמיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, הנטל לסתור חזקת כשרות בסיסית זו לאחר מותו של אדם הינו כבד ביותר.

כבר נפסק, כי: לא די בהעלאת ספקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות…" (ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל, [4], בעמ' 762).

למשל – הכרזת אדם כ"חולה נפש" לאחר מותו, בלי שנבדק בחייו על-ידי פסיכיאטר אלא בהסתמך על עדויות של אנשים שאינם בני סמכא או אף בהסתמך על חוות-דעת פסיכיאטריות אשר נקבעו פוסט-מורטם, איננה משימה פשוטה.

נטל הראיה המוטל על הטוען כי אדם שחלף מן העולם ושלא ניתן לבודקו היה חולה נפש, הוא, כאמור, כבד ביותר.

חקירת עדים ועיון במסמכים לבירור כשרות המצווה

חוות דעת המתבססת על התיעוד הרפואי של המנוח,  חסרה  היא  שכן היא לא מבוססת על בדיקה ישירה של המצווה. לפיכך, חוות דעת שכזו מהווה רק חלק ממכלול הראיות שניתן להניח בפני בית המשפט במטרה להצביע על הכשל במצבו הקוגנטיבי של המצווה.

למכלול הראיות לגבי כשרות המצווה ניתן להוסיף גם עדויות של מי שהיו בסביבתו של המנוח בסמוך לעשיית הצוואה ובוודאי עדותו של מי שעשה את הצוואה, מי שערך אותה או מי שנטל חלק בעריכתה.

על תפקודו וכשרותו של המצווה ניתן גם ללמוד מעדים שהכירו אותו בחייו, כגון קרובי משפחה, חברים ומכרים, שכנים, מטפלים, ואף רופאים אשר יצהירו בעדות על מצבו (כעדים ולא כמומחים).

גם מכתבים או כתבי יד אשר הוכח שנעשו על ידי המנוח במועד הרלוונטי לצוואה או בסמוך לה יכולים להוות, בנסיבות מסוימות, ראיות בבית המשפט המעידות על מצב כשרותו, באם מבחינת התוכן או צורת הכתיבה – הכל תלוי בנסיבות.

עיון בלשון הצוואה לבירור כשרות המצווה

גם מתוך קריאת לשון הצוואה אנו יכולים ללמוד ולקבל חיזוק לגבי שאלת כשרות המצווה –  מלשון הצוואה ניתן ללמוד עד כמה היה המצווה מודע לנסיבות חייו, לשמות וזהות בני משפחתו ויורשיו, להיקף רכושו, לעובדה כי הוא מדיר/מקפח יורש מצוואתו, ואף לתפיסת המציאות של המצווה.

ראה דבריו של כבוד השופט שוחט שאול בת"ע 010910/99 בבית משפט לענייני משפחה תל אביב:

"יחד עם זאת, לשון הצוואה במקרה דנן – צוואה קצרה, אשר מכילה תיאור מוגבל ביותר של היקף רכוש המנוחה ובה מוזכרת רק התובעת, בתה של המנוחה אשר זוכה בכל העזבון בעוד שיתר ילדיה של המנוחה (אשר אף התובעת אינה טוענת כי המנוחה לא הייתה בקשר עם מי מהם) אינם מוזכרים בצוואה כלל – מעלה לכשעצמה ספקות. ספקות, שבשלביו המוקדמים של ההליך שבפניי היו בגדר "תהיות" ותו לא, אך כעת, משהגעתי אל סופה של הדרך, ובבקשי לדעת היכן אני ומה עלה בגורל ספקותיי, מוציא אני עצמי והספקות נותרו לקונן בליבי."

נטל ההוכחה לאי כשרות

הנטל להוכחת קיומה של ההגבלה על המצווה, מוטל על מי שרוצה להבנות ממנה, דהיינו על הטוען לחסרונו של כושר האבחנה. כמות ההוכחה אינה עניין של מה בכך וכדי לעמוד בנטל זה לא די בהעלאת ספיקות גרידא.

כיום, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלילת הכושר לצוות, ובמיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, כך שהנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר –  אך אפשרי באמצעות עבודת תחקיר רקע טובה, איתור יסודי של כל הראיות הרלוונטיות, ושימוש בכל הסעדים הפרוצדוראליים הקיימים בחוק.

צעדי מנע להכרזת אי-כשרות כבר בחיי המצווה

אם אתם רוצים להוכיח כבר בחייכם כי הייתם כשירים בעת כתיבת צוואתכם, ובמיוחד אם יש חשש כי יעלה ספק לגבי כשרותכם לאחר פטירתכם, או כי גורם כלשהו עלול לבקש את ביטול צוואתכם הייתי ממליצה לנקוט באמצעים הבאים:

א. להזמין מומחה בתחום הבריאותי הרלוונטי למצבכם אשר יערוך חוות דעת רפואית לגבי מצבכם במועד הרלוונטי לעריכת צוואתכם.

ב. לתעד את עשיית הצוואה באמצעות צילום וידאו של האירוע (ניתן גם לתעד את הבדיקה הרפואית באמצעות הוידאו).

ג. להחתים את עדי הצוואה על תצהיר המפרט את נסיבות עריכת הצוואה.

ד. לפרט בצוואתכם ואף בתצהיר נפרד שייערך ביום הצוואה את נסיבות עריכת צוואתכם.

ה. לקבל ייעוץ משפטי ויעוץ  רפואי הרלוונטי למצבכם המיוחד ולנסיבות חייכם המיוחדות.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

חסוי וכשרות לצוואה

מכיוון שישנם נימוקים מגוונים למינוי אפוטרופוס על אדם, ולא כולם קשורים לפגיעה בהבנתו של החסוי – אזי עובדת היותו של אדם חסוי שמונה לו אפוטרופוס לא תיפגע אוטומטית בכשרותו לעשות צוואה.

סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוט' תשכ"ב – 1962 קובע :
"8. הכרזת פסלות אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענייניו, רשאי בית המשפט לבקשת בן זוגו או קרובו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו ולאחר ששמע את האדם או נציגו להכריזו פסול דין".

הכרזת אדם כפסול דין הופכת אותו לחסר כשרות משפטית עצמאית וככזה חסר הוא הכושר לצוות.
כלומר לא די שאדם חסוי בכדי שיהיה לא כשיר לעריכת צוואה – אלא גם יש להכריז עליו כפסול דין.

אם חסוי לא הוכרז כפסול דין, יש צורך לבדוק את הסיבות והנסיבות שהובילו למינוי אפוטרופוס עליו (למשל, האם היה זה אפוטרופוס לגוף או לרכוש) ואת מצבו של החסוי באותו המועד, בכדי לברר אם היה מסוגל להבין טיבה של צוואה והיה כשיר לכתוב צוואה.

בדיקה זו של מצב המנוח שהיה חסוי תיעשה באמצעות עיון במסמכים הרלוונטיים לתיק האפוטרופסות, באמצעות עיון במסמכים רפואיים רלוונטיים, וכן באמצעות עיון במסמכים הקשורים לגורמים סוציאליים כגון מסמכי פקידי סעד, עובדים סוציאליים וכן מסמכים מהביטוח הלאומי.

למשל, בפסק דין מיום 2.8.07 בת"ע 3990/02 בענין עזבון המנוחה ס.ש. בבית המשפט לענייני  משפחה בחיפה בפני כבוד השופטת אלה מירז נידון מצב שבו לאשה קשישה מונה אפוטרופוס שלא על רקע ירידה קוגניטיבית או אי כשרות מנטלית אלא מתוך הצורך להגן עליה מפני ניצול לרעה של אנשים בהם היתה תלויה.

בת"ע 3990/02 הסתמך בית המשפט על תסקירי פקידי סעד ועובדים סוציאליים אשר שוחחו עם המנוחה ואשר התרשמו מהשיחה עמה כי היא בעלת כושר מנטלי ומבקשת הגנה מפני גורמים המנסים להשתלט על רכושה.

לסיכום – הקו המנחה של בית המשפט הוא כי לא כל מי שהוגדר חסוי הוא גם פסול דין. מי  שמונה לו אפוטרופוס לאור אי יכולתו לדאוג לענייניו, אינו מוגבל בכשרותו המשפטית. חסוי שלא הוכרז פסול לדין, לא הוגבלה כשרותו לפעולות משפטיות על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

מינוי אפוטרופוס לחסוי

מתי אדם הוא חסר ישע וזקוק לאפוטרופוס

סעיף 1 לחוק הכשרות והאפוטרופסות קובע כי "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו".

סעיף 2 לחוק הכשרות והאפוטרופסות קובע כי כל אדם כשר לפעולות משפטיות זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של ביהמ"ש.

בהיעדר ראיה לסתור, חזקה היא כי אדם כשר לפעולות משפטיות כל עוד לא הוכח אחרת. הנטל לסתור חזקת הכשרות זו רובץ על הטוען כי אין האדם כשר לפעולות משפטיות.

מינוי אפוטרופוס לאדם משמעו שאין רואים אותו כמי שיכול ורשאי לדאוג לענייניו שלו באופן עצמאי, אלא מפקידים אחר על ענייניו, כולם או חלקם, על מנת להגן על האינטרסים שלו ולהבטיח את טובתו.

סעיף 35 לחוק, קובע כי על ביהמ"ש למנות לאפוטרופוס את "מי שנראה לו בנסיבות העניין מתאים ביותר לטובת החסוי".

כאשר כושר שיפוטו של אדם נפגם כדי כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו – מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי – ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות דעתו ואת כושר שיפוטו הלקוי – ימונה לו אפוטרופוס.

אך לא רק במקרים של כושר שיפוט לקוי ימונה אפוטרופוס – יתכן מצב שכושר שיפוטו של אדם הנו תקין אך מצבו הבריאותי והפיזי מונע ממנו לדאוג לגופו או לרכושו בכוחות עצמו – גם במצב דברים זה ימונה לו אפוטרופוס.

אפוטרופוס יכול שימונה לגופו של אדם – לטיפול בצרכיו הפיזיים של אדם. ויכול שימונה אפוטרופוס לרכושו של אדם – קרי לניהול עניניו הרכושיים והכלכליים – הכל לפי נסיבות העניין.

הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס לחסוי אצל האפוטרופוס הכללי

אדם המעוניין להגיש בקשה למינוי אפוטרופוס על חסוי צריך להגיש בקשה למינוי אפוטרופוס בצירוף תצהיר ותעודה רפואית וכן לשלם אגרה בסכום המתעדכן כל שנה.

הבקשה מוגשת אצל האפוטרופוס הכללי באזור מגוריו של החסוי.

בבקשה ובתצהיר יש לפרט במדוייק את פרטי החסוי/ה מצבו/ה הרפואי ו/או הנפשי וכן את הסיבות בגינן דרוש מינוי אפוטרופוס לחסוי/ה.

כן יש לציין את פרטי המבקש המלאים (ת.ז. כתובת מלאה וטלפון).

במידה ויש משיבים נוספים כגון בני משפחה נוספים יש לציין בבקשה את פרטיהם.

מומלץ להחתים את בני המשפחה מדרגה ראשונה של החסוי (הורים, אחים ילדים) על טופס כתב ההסכמה למינוי אפוטרופוס.

יש לפרט בבקשה את פרטיהם המלאים של בני משפחה שאינם.

מסכימים למינוי ו/או שאינם מסכימים לחתום על טופס כתב הסכמה ולצרפם כמשיבים.

יש לצרף תעודות רפואיות המעידות על מצבו הנפשי ו/או הרפואי של החסוי. יש להגיש הבקשה למינוי אפוטרופוס ב-4 עותקים בצירוף העתק נוסף לכל משיב נוסף.

תפקידי האפוטרופוס

תפקידי האפוטרופוס מוגדרים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב – 1962).

האפוטרופוס מחויב לדאוג לצרכי החסוי, לפעול לשמירה על נכסיו , ניהולם ופיתוחם, ולקבוע את מקום מגוריו.

כן מוסמך האפוטרופוס לייצג את החסוי. כל זאת אם לא הגביל בית המשפט את תפקידי האפוטרופוס.

חובת הגשת פרטה לאפוטרופוס הכללי

בהתאם להוראות סעיף 51 לחוק הכשרות המשפטית, על האפוטרופוס להגיש, תוך 30 יום מיום המינוי, פרטה של נכסי החסוי וחובותיו.

את הפרטה יש להגיש בהתאם לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדרי דין וביצוע), תש"ל – 1970, ולפרט בה את כל נכסיו, זכויותיו, חובותיו והתחייבויותיו של החסוי – נכון ליום המינוי.

את הפרטה יש להגיש על גבי טופס מתאים ולאמת את האמור בו בתצהיר.

יש לצרף תדפיס ריכוז יתרות בחשבון הבנק של החסוי נכון ליום מינוי האפוטרופוס ואישור על רישום הערה בחשבון/ות הבנק של החסוי בדבר מינוי האפוטרופוס. לצורך קבלת האישור על האפוטרופוס להציג לבנק את צו מינוי האפוטרופוס שניתן בבית המשפט.

אם לחסוי כלי רכב, יש לצרף העתק רישיון הרכב ואישור על רישום הערה במשרד הרישוי בדבר מינוי האפוטרופוס. לצורך קבלת האישור על האפוטרופוס להציג למשרד הרישוי את צו מינוי האפוטרופוס שניתן בבית המשפט.

אם לחסוי מניות בחברה, יש לצרף אישור על רישום הערה בספרי החברה בדבר מינוי האפוטרופוס. לקבלת האישור יש להציג לרשם החברות את צו מינוי האפוטרופוס שניתן בבית המשפט יש לצרף אסמכתאות לדברי ערך נוספים שבבעלות החסוי, אם קיימים, ואסמכתאות להכנסותיו והוצאותיו השוטפות של החסוי.

אם לחסוי יש זכויות במקרקעין, על האפוטרופוס לדאוג לרישום הערה במרשם המקרקעין על נכסי החסוי כי מונה אפוטרופוס לחסוי.

יש לפנות ללשכת רישום המקרקעין (טאבו) למנהל מקרקעי ישראל ו/או לחברה המשכנת, לפי העניין, עם צו המינוי המקורי ולדאוג לרישומו.

יש לצרף לפרטה נסח רישום מקרקעין או אישור מהמרשם הרלבנטי, הכולל רישום הערה בדבר מינוי אפוטרופוס אם יתגלו נכסים נוספים לחסוי לאחר הגשת הפרטה, יש להגיש לאפוטרופוס הכללי, הודעה משלימה המפרטת את הנכסים הנוספים שנתגלו, זאת בתוך ארבעה עשר יום מעת גילויים.

ככלל בדיקה הפרטה טעונה תשלום אגרת פיקוח. חובת התשלום תיקבע לאחר בדיקת הפרטה וישלח אליך שובר תשלום בהתאם. לאחר ביצוע התשלום, יש לשלוח למשרד האפוטרופוס הכללי ספח משולם מהאגרה, המהווה אסמכתא לביצוע התשלום.

חובת האפוטרופוס לניהול חשבונות על נכסי החסוי

על פי סעיף 53 לחוק הכשרות המשפטית ותקנות הכשרות המשפטית, על האפוטרופוס לנהל חשבונות בכל ענייניו הכספיים של החסוי.

במסגרת ניהול חשבונות החסוי, על האפוטרופוס לבצע את הפעולות הבאות :

1. פתיחת חשבון עו"ש על שם החסוי,  אשר ינוהל על ידי האפוטרופוס. לצורך פתיחת החשבון יש לפנות לבנק עם צו המנוי המקורי, לחשבון זה יש להפקיד את כל כספי החסוי ומחשבון זה יש לבצע את התשלומים עבורו. לחלופין במידה ולחסוי יש חשבון על שמו יש להציג לבנק את צו המינוי על מנת שהבנק יוסיף הערה כי החשבון מנוהל באמצעותv האפוטרופוס. יש לרכז את כל הפעילות הכספית של החסוי בחשבון זה.

 2. יש לשמור בצורה נאותה ומסודרת את כל האסמכתאות לפעילות הכספית הכלולה בדוחות המועברים לביקורת האפוטרופוס הכללי.

חובת האפוטרופוס לדיווח שנתי

1. האפוטרופוס חייב לדווח לאפוטרופוס הכללי לפחות אחת לשנה על פעולותיו, וכן עם פקיעת תפקידו. האפוטרופוס מחויב למסור לאפוטרופוס הכללי ידיעות מלאות על כל הפעולות שעשה בנכסי החסוי.

2. בדיקת הדיווח התקופתי או הדו"ח שנתי של האפוטרופוס,  טעונה תשלום אגרת ביקורת בהתאם לסיווג הדו"ח הנדרש. דרישת התשלום תישלח עם דרישת הדו"ח. 

בדיווח התקופתי של האפוטרופוס יפורטו, בין היתר,  הפרטים הבאים, בהתאם לסוג הדו"ח הנדרש:
 א)  תקבולים – יש לפרט את כל התקבולים לסוגיהם, כגון: משכורות, פנסיה, קצבאות, תקבולים ממכירת נכסי החסוי, לרבות מקרקעין, תקבולים משכר דירה, תקבולי הכנסה מהשקעות, מתוכניות חסכון במט"ח וכל הכנסה מכל מקור שהוא.

ב)  תשלומים – יש לפרט את כל התשלומים מכספי החסוי לסוגיהם,  כגון:  הוצאות אשפוז, כלכלה ,טיפול רפואי ,דמי כיס ,ביגוד ,שכר דירה ,מיסים ,חשמל , רכישת מצרכים מיוחדים ,נסיעות ,שכר טרחת עו"ד וכיו"ב.

ג)  לדיווח יש לצרף אישור יתרה כוללת בכל בנק נכון ליום הגשת הדו"ח.

ד)  על האפוטרופוס לספק כל פרט או מסמך אחר אשר יידרשו על ידי האפוטרופוס הכללי בתהליך בדיקת הדו"ח.

בסוף תקופת האפוטרופסות על האפוטרופוס לתת דו"ח סופי.
פעולות הפיקוח נעשות באמצעות מפקחים מקצועיים מטעם היועץ המשפטי לממשלה.

בדיקת הדוח הכספי על ידי יועץ מס

לצורך עריכה ובדיקה של הדו"ח הכספי, יש לתת ליועץ המס ע"פי רשימה המפורסמת באתר האפוטרופוס הכללי תחת הכותרת "פיקוח על אפוטרופסים" – שאלות ותשובות פרטים מלאים על אופן ניהול הכספים והרכוש ולצרף את המסמכים הבאים:

1. אישורי יתרות ודפי תנועות של כל חשבונות הבנקים כולל מט"ח.

2. אישורים בגין הכנסות החסוי מכל המקורות

3. אישורים שנתיים בגין קצבאות, פנסיה, רנטה וכד'.

4. דו"ח רווח והפסד לעסק.

5. חוזים וקבלות בגין השכרת או מכירת נכס, תשלום מזונות.

6. אישור על ניכוי מס במקור מריבית/דיבידנד/ ניירות ערך )טופס 867 או 867 א'.

7. אסמכתאות בגין הוצאות החסוי כאשר הן ממוינות ע"פ סוג הוצאה.

עם השלמת העבודה על ידי יועץ המס, יחתום האפוטרופוס על הדו"ח הכספי. יועץ המס יעביר את הדו"ח הכספי לאפוטרופוס הכללי ולאפוטרופוס הממונה, בצרוף חוות דעתו על תקינות הדו"ח הכספי ושקיפותו.

יועץ המס יחזיר את המסמכים לאפוטרופוס הממונה. מחובתו של האפוטרופוס הממונה לשמור, לבדיקת האפוטרופוס הכללי, את כל המסמכים והאסמכתאות במשך תקופה של 7 שנים לפחות.

פעולות אפוטרופוס בנכסי החסוי המותנות באישור מוקדם מטעם בית המשפט

סעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית קובע את הפעולות בנכסי החסוי הטעונות אישור מוקדם של בית המשפט, כמפורט להלן:

א. מכירה, העברה או שעבוד של נכס מקרקעין (למשל : דירה, משק חקלאי ומגרש).

ב. השכרה שחוקי הגנת הדייר חלים עליה.

ג. פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על-פי חוק למשל, מכירת רכב.

ד. נתינת מתנות זולת מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות הענין;

ה. נתינת ערבות;

ו. פעולה אחרת שבית המשפט קבע, בצו המינוי או לאחר מכן, כטעונה אישור כאמור.

כמו כן, בכל פעולה שמשמעותה החלת חבות כלשהיא על החסוי, כגון : הלוואה, משכון, ערבות וכיו"ב, יש לפנות אל בית המשפט בבקשה לאישור הפעולה, לפני ביצועה.

השקעת כספי חסוי

בהתאם לתקנה 4א לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (דרכים להשקעת כספי חסוי), התש"ס – 2000, השקעת כספי חסוי ששווים עולה על 500,000 שקלים חדשים (צמוד למדד – נכון ליום 637,429 – 1.1.12 ₪) טעונה אישור בית המשפט.

על האפוטרופוס להגיש בקשה לאישור דרכי ההשקעה, אחת לשנה או במועד שקבע בית המשפט.

גביית שכר האפוטרופוס

בהתאם לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים)  התשמ"ט – 1988, זכאי האפוטרופוס לקבלת שכר טרחה בגין מילוי תפקידו.

שיעורי השכר קבועים בתקנה 5(א) לתקנות הנ"ל, ומתעדכנים מידי שנה לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי.

נכון ליום 1.1.12 – שיעור שכר טרחת האפוטרופוס כאשר החסוי מאושפז עומד על סך של 510 ₪ לחודש.

שיעור שכר טרחת האפוטרופוס כאשר החסוי אינו מאושפז עומד על סך של 1,023 ₪ לחודש.

על אפוטרופוס המעוניין בקבלת שכר טרחה, להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, כאשר המשיב לבקשה הינו האפוטרופוס הכללי.

עוד בעניין שכר טרחת אפוטרופוס, ראה תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות  כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים (התשמ"ט – 1988).

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

נושאים