דפים בנושא ‘פיגור’

אי כשרות המצווה

אי כשרות רפואית, קוגניטיבית, פסיכיאטרית, או נפשית של המצווה

הכלל הוא כי כל אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות ועריכת צוואה בכללם, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או פסק דין, כמצוין בסעיף 1 ו-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוט' תשכ"ב – 1962.

 סעיף 26 לחוק הירושה קובע:

"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה  – בטלה".

סטטוס של קטינות או פסלות- דין מביא לבטלות הצוואה, גם אם הקטין ו/או פסול הדין יודע להבחין בטיבה של צוואה.

מטרת הסעיף להגן על קטין ו/או פסול דין מפני שיקולים מוטעים אותם הוא שוקל בעצמו מפני לחץ והשפעה.

הפסיקה פיתחה את  המבחנים לקביעת  כשרות אדם לצוות  בטיבה של צוואה.

המבחנים לקביעת כשרות אדם לצוות

הפסיקה פיתחה את  המבחנים לקביעת  כשרות אדם לצוות (ע"א 160/80 בנדל נגד בנדל פד"י לה (3) 101):
א. יכולתו של המצווה להבין טיבה של צוואה

ב. מודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה;

ג. דיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו;

ד. מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו;

 "עיקר הוא כושרו של אדם לשפוט כראוי את המציאות הסובבת אותו, יכולתו לגבש כוונה ורצון; ולבסוף- יכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על פי אותה מציאות ובהתאם לאותה כוונה ולאותו רצון. הגבלת כשרות תבוא במקום שכושר שיפוטו של אדם נפגם כדי-כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו – מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי-ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות דעתו ואת כושר שיפוטו הלקו" (פס"ד בינשטוק, כבוד השופט חשין).

עוד נקבע בפסיקה כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר.

דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא.

"הלכה היא – והלכה זו יפה בענייננו – כי מחשבות שווא הן מחשבות שאין להן כל ביסוס שהוא במציאות. ואילו אם יש ראיות כלשהן ולו ראיות קלושות העשויות להביא למחשבה על דבר קיומה של מציאות מסויימת, לא נכיר במחשבות כמחשבות שווא". ראה: ע"א 1212/91 ליב"י (שם)

חשיבות המועד לאי הכשרות

 חשיבות המועד לאי הכשרות: להוכחת טענות בעניין מצב נפשי וגופני יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת לפיה על המתנגד להוכיח שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. על חומר הראיות להתייחס למועד עריכת הצוואה. לפיכך, צוואה שנעשתה בעת שהמצווה היה בעל כושר להבחין בטיבה, תהא תקפה גם אם במועד מאוחר יותר ניטל ממנו כושר זה, וגם אם הוכח שלפני עשייתה חסר היה את כושר האבחנה הנדרש להבנת טיבה.

הדברים מסתבכים במצבים התחלתיים של מחלת אלצהיימר או דימנסיה – נקבע בפסיקה כי מקום בו סבל פלוני מרגעים או אף מתקופות שבהם נתערפלה דעתו, הרי אם הוכח כי היה צלול ביום עשיית הצוואה -ולא כל שכן במועד עשייתה הלכה למעשה, הרי שביהמ"ש רשאי וצריך, לקבוע כי פלוני "הבחין בטיבה של הצוואה" שעשה אותה.

על המתנגד לקיומה של צוואה, לעמוד בנטל השכנוע ולהוכיח שהמנוח לא עמד במבחנים הנ"ל במועד עריכת הצוואה, ולכן לא היה כשיר לכתוב צוואה.

הדרך הנהוגה (אך לא היחידה) להוכיח כי הצוואה נכתבה כאשר המנוח היה בלתי כשיר מבחינה רפואית, נפשית או קוגנטיבית היא תוך הסתמכות על ההיסטוריה הרפואית של המנוח והזמנת התיקים הרפואיים של המנוח מבתי חולים קופות חולים, רופאים, המוסד לביטוח לאומי וכל מסגרת אחרת שטיפלה במנוח.

לאחר איסוף ובחינת המסמכים הרפואיים של המוריש או כל עדות רפואית אחרת, יש צורך לערוך חוות דעת  של מומחה (למשל פסיכיאטר, נוירולוג או פסיכוגריאטור) אשר יקבע באם המוריש היה כשיר לחתום על צוואה מבחינה בריאותית, מנטלית, נפשית וקוגניטיבית.

אם המומחה יקבע כי כושר השיפוט של המוריש היה פגום בעת עריכת הצוואה, למשל אם המוריש סבל ממחלת האלצהיימר, דימנסיה, פגיעה כל שהיא בזכרון, פגיעה בהתמצאות בזמן או במקום, או פגיעה בצלילות הדעת שנבעה למשל מתרופות מרדימות או מטשטשות, וכל פגיעה אחרת בהכרתו, בתפיסת המציאות או בזיכרונו, סביר להניח כי בית המשפט יורה על אי כשרות של המצווה ועל ביטול הצוואה, שכן במצבים כאלה אין לראות במנוח כמצווה שערך צוואה מתוך רצון חופשי ומתוך גמירות דעת.

מכיוון שהמנוח איננו בנמצא בתביעות מסוג זה, בית המשפט יאפשר להסתמך על מסמכים רפואיים של המנוח. בכדי לקבל את מסמכיו הרפואיים של המנוח יש להגיש תביעה להסרת החסיון הרפואי של המנוח במוסדות הרפואיים הרלוונטיים.

אם בית המשפט ישתכנע שיש הצדקה להסיר את החסיון הרפואי, הוא ייתן צו המורה למוסדות הרפואיים להעביר לעיונם של הצדדים את התיק הרפואי של המנוח.

במקרים רבים, מעיון בתיקו הרפואי של המנוח אנחנו מגלים ראיות ורמזים לאי כשרות המנוח במועד עריכת הצוואה, לרוב עקב פגיעה קוגנטיבית הנובע ממחלות הזיקנה כגון אלצהיימר או דימנסיה אבל גם עקב מחלות נפש, או טשטוש הנובע מתרופות שנטל המנוח.

לא די במסמכים הרפואיים עצמם להכריז על המנוח כבלתי כשיר לעשות צוואה. בית המשפט איננו רופא ואיננו מתיימר לפרש את המשמעות של המסמכים הרפואיים המונחים בפניו. לכן, שלב חשוב נוסף הוא הכנת חוות דעת מומחה, לרוב רופא פסיכוגריאטר, פסיכיאטר, נוירולוג או רופא מסוג אחר, אשר יתבקש על ידי בית המשפט להכין חוות דעת מומחה במסגרתה יחווה דעתו אם המנוח היה כשיר לערוך צוואה במועד עריכתה.

עדות מומחה על מצבו הרפואי והקוגניטיבי של המצווה- המורכבות

הליך של ביטול צוואה, אשר נעשה באמצעות הגשת התנגדות לקיום צוואה, הוא אחד ההליכים המורכבים והחמקמקים ביותר במשפט הישראלי, שכן במהלכו נדרש בית המשפט להחליט מה היה רצונו האמיתי של המצווה אשר הלך לעולמו וזאת מבלי שיוכל לקבל את עדותו של המצווה.

השאלה הראשונה שעולה: אם המצווה לא היה כשיר לצוות, האם היתה לכך ראייה במהלך חייו?

שלילת הכושר לצוות, ובמיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, הנטל לסתור חזקת כשרות בסיסית זו לאחר מותו של אדם הינו כבד ביותר.

כבר נפסק, כי: לא די בהעלאת ספקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות…" (ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל, [4], בעמ' 762).

למשל – הכרזת אדם כ"חולה נפש" לאחר מותו, בלי שנבדק בחייו על-ידי פסיכיאטר אלא בהסתמך על עדויות של אנשים שאינם בני סמכא או אף בהסתמך על חוות-דעת פסיכיאטריות אשר נקבעו פוסט-מורטם, איננה משימה פשוטה.

נטל הראיה המוטל על הטוען כי אדם שחלף מן העולם ושלא ניתן לבודקו היה חולה נפש, הוא, כאמור, כבד ביותר.

חקירת עדים ועיון במסמכים לבירור כשרות המצווה

חוות דעת המתבססת על התיעוד הרפואי של המנוח,  חסרה  היא  שכן היא לא מבוססת על בדיקה ישירה של המצווה. לפיכך, חוות דעת שכזו מהווה רק חלק ממכלול הראיות שניתן להניח בפני בית המשפט במטרה להצביע על הכשל במצבו הקוגנטיבי של המצווה.

למכלול הראיות לגבי כשרות המצווה ניתן להוסיף גם עדויות של מי שהיו בסביבתו של המנוח בסמוך לעשיית הצוואה ובוודאי עדותו של מי שעשה את הצוואה, מי שערך אותה או מי שנטל חלק בעריכתה.

על תפקודו וכשרותו של המצווה ניתן גם ללמוד מעדים שהכירו אותו בחייו, כגון קרובי משפחה, חברים ומכרים, שכנים, מטפלים, ואף רופאים אשר יצהירו בעדות על מצבו (כעדים ולא כמומחים).

גם מכתבים או כתבי יד אשר הוכח שנעשו על ידי המנוח במועד הרלוונטי לצוואה או בסמוך לה יכולים להוות, בנסיבות מסוימות, ראיות בבית המשפט המעידות על מצב כשרותו, באם מבחינת התוכן או צורת הכתיבה – הכל תלוי בנסיבות.

עיון בלשון הצוואה לבירור כשרות המצווה

גם מתוך קריאת לשון הצוואה אנו יכולים ללמוד ולקבל חיזוק לגבי שאלת כשרות המצווה –  מלשון הצוואה ניתן ללמוד עד כמה היה המצווה מודע לנסיבות חייו, לשמות וזהות בני משפחתו ויורשיו, להיקף רכושו, לעובדה כי הוא מדיר/מקפח יורש מצוואתו, ואף לתפיסת המציאות של המצווה.

ראה דבריו של כבוד השופט שוחט שאול בת"ע 010910/99 בבית משפט לענייני משפחה תל אביב:

"יחד עם זאת, לשון הצוואה במקרה דנן – צוואה קצרה, אשר מכילה תיאור מוגבל ביותר של היקף רכוש המנוחה ובה מוזכרת רק התובעת, בתה של המנוחה אשר זוכה בכל העזבון בעוד שיתר ילדיה של המנוחה (אשר אף התובעת אינה טוענת כי המנוחה לא הייתה בקשר עם מי מהם) אינם מוזכרים בצוואה כלל – מעלה לכשעצמה ספקות. ספקות, שבשלביו המוקדמים של ההליך שבפניי היו בגדר "תהיות" ותו לא, אך כעת, משהגעתי אל סופה של הדרך, ובבקשי לדעת היכן אני ומה עלה בגורל ספקותיי, מוציא אני עצמי והספקות נותרו לקונן בליבי."

נטל ההוכחה לאי כשרות

הנטל להוכחת קיומה של ההגבלה על המצווה, מוטל על מי שרוצה להבנות ממנה, דהיינו על הטוען לחסרונו של כושר האבחנה. כמות ההוכחה אינה עניין של מה בכך וכדי לעמוד בנטל זה לא די בהעלאת ספיקות גרידא.

כיום, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלילת הכושר לצוות, ובמיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, כך שהנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר –  אך אפשרי באמצעות עבודת תחקיר רקע טובה, איתור יסודי של כל הראיות הרלוונטיות, ושימוש בכל הסעדים הפרוצדוראליים הקיימים בחוק.

צעדי מנע להכרזת אי-כשרות כבר בחיי המצווה

אם אתם רוצים להוכיח כבר בחייכם כי הייתם כשירים בעת כתיבת צוואתכם, ובמיוחד אם יש חשש כי יעלה ספק לגבי כשרותכם לאחר פטירתכם, או כי גורם כלשהו עלול לבקש את ביטול צוואתכם הייתי ממליצה לנקוט באמצעים הבאים:

א. להזמין מומחה בתחום הבריאותי הרלוונטי למצבכם אשר יערוך חוות דעת רפואית לגבי מצבכם במועד הרלוונטי לעריכת צוואתכם.

ב. לתעד את עשיית הצוואה באמצעות צילום וידאו של האירוע (ניתן גם לתעד את הבדיקה הרפואית באמצעות הוידאו).

ג. להחתים את עדי הצוואה על תצהיר המפרט את נסיבות עריכת הצוואה.

ד. לפרט בצוואתכם ואף בתצהיר נפרד שייערך ביום הצוואה את נסיבות עריכת צוואתכם.

ה. לקבל ייעוץ משפטי ויעוץ  רפואי הרלוונטי למצבכם המיוחד ולנסיבות חייכם המיוחדות.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

נושאים