דפים בנושא ‘עורך דין התנגדות לקיום צוואה’

התנגדות לקיום צוואה

ההליך המשפטי לביטולה של צוואה קרוי התנגדות לקיום צוואה, זו היא בקשה אשר יש להגיש לרשם לענייני ירושה תוך 14 ימים מהיום שבו הומצאה ליורשים הבקשה לצו קיום צוואה שעליה הם חולקים. אם אתם סבורים כי במקום זאת יש לממש צוואה אחרת, עליכם למסור לעורך דינכם את הצוואה האחרת בכדי שיגיש ביחד עם ההתנגדות בקשה לקיום הצוואה האחרת.

הרשם לעינייני ירושה יעביר את הדיון בהתנגדות לבית המשפט לענייני משפחה באיזור המגורים האחרון של המוריש.

במסגרת התנגדות לקיום צוואה יעלה הצד המתנגד טענות משפטיות ועובדתיות המצדיקות את ביטולה של הצוואה המקפחת אותו.

ישנה חשיבות קריטית לכתיבה איכותית, מקצועית ויסודית ביותר של  התנגדות לקיום צוואה, וזאת מפני שכל טענה שלא הועלתה במסגרת ההתנגדות – תיפסל על ידי בית המשפט אם תועלה בשלב מאוחר יותר (כמו בשלב ההוכחות או הסיכומים). יש חשיבות קריטית לבירור מעמיק של נסיבות המקרה, והעילות לביטול הצוואה באותו המקרה.

כל טענה משפטית, עילה משפטית או ראייה עובדתית שלא צורפו להתנגדות, לא ניתן יהיה להעלותן בפני בית המשפט בשלב מאוחר יותר אלא באמצעות הליכים מורכבים של בקשה להמצאת ראיות נוספות ולפעמים אף תידרש הגשת התנגדות מתוקנת. בבקשה להוספת ראיות או לתיקון התנגדות יש לתת הסבר מניח את הדעת מדוע לא נטענו הטענות החדשות או לא הוגשו הראיות החדשות כבר בתחילת ההליך, וכן את השפעתן של אותן עובדות, ראיות ועילות אלה על ביטול הצוואה המבוקש.

בית המשפט ייעתר לבקשה לתיקון התנגדות רק אם ישתכנע כי מן הצדק לאפשר את תיקון ההתנגדות, ויתן משקל מיוחד לסוג הטענות והראיות שהוספתן מבוקשת וכן לסיבות שבגללן לא הוגשו הטיעונים והראיות בשלב הראשוני – מכיוון שתיקון ההתנגדות מאריך את ההליכים בבית המשפט – ייטה בית המשפט לחייב את מבקשי התיקון בהוצאות משפטיות על בזבוז הזמן.

כאמור, הדרך הטובה, החסכונית והיעילה ביותר היא פשוט לעשות עבודה מקצועית וטובה כבר בתחילת הדרך ולהגיש התנגדות לקיום צוואה שכתובה באופן יסודי, מעמיק ומושקע  כבר בהגשה הראשונית לרשם לענייני ירושה. אך לא תמיד הדבר ניתן כי לפעמים באמת מתגלות ראיות חדשות תוך כדי התנהלות ההליך ואז אין מנוס מאשר להכנס להליכים של תיקון ההתנגדות.

העילות המצדיקות ביטולה או פסילתה של צוואה

1. צוואה פגומה – פגמים "טכניים" בצוואה, בלשונה או בחזותה ואי עמידת הצוואה בתנאי-סף בסיסיים מבחינות אלה יכולה להביא לפסילתה של הצוואה. למשל – צוואה שנערכה שלא בנוכחות שני עדים, צוואה שחסר בה פרט מהותי כמו פרטי הזהות של המצווה או מקום עריכת הצוואה, וכן צוואה שאיננה מקורית (העתק). כל אלה יכולים להביא לפסילתה של הצוואה עקב היותה פגומה.

2. אי כשרות המצווה – אם יוכח כי במועד עריכת הצוואה המצווה לא היה כשיר לערוך צוואה, ולא היה מסוגל להבין משמעותה של צוואה בגלל מצבו הבריאותי, הנפשי או הקוגניטיבי – יורה בית המשפט לענייני משפחה על ביטולה של הצוואה.

3. כפייה ואילוץ – מכיוון שתנאי בסיסי וראשוני לתוקפה של צוואה הוא שהצוואה נעשתה מרצונו החופשי של המצווה, אזי אם יוכח בבית המשפט שצוואה נערכה בנסיבות ששללו את רצונו החופשי של המבקש, כגון איום פיזי או נפשי, סחיטה, אלימות וכדומה – תבוטל הצוואה.

4. השפעה בלתי הוגנת – עילה חשובה נוספת לביטול צוואה קשורה לנסיבות חייו של המצווה, ולשאלת תלותו במקורבים אליו במועד עריכת צוואה: אם יוכח בבית המשפט כי במועד עריכת הצוואה ניצל הנהנה מהצוואה את חולשותיו של המצווה והשפיע עליו באופן בלתי הוגן ובחוסר תום לב לערוך צוואה לטובתו – אזי הצוואה תבוטל.

5. השפעה בלתי הוגנת ותלות מוחלטת – במצבים שבהם המצווה היו תלוי בתלות מקיפה ומשמעותית בנהנה מהצוואה, באופן ששלל את רצונו החופשי, קבע בית המשפט כי קיימת "חזקה" (הנחת יסוד) בדבר הימצאותו של המצווה תחת השפעה הוגנת של הנהנה מהצוואה.

6. עושק – במצבים שבהם יוכח כי במועד הרלוונטי, למצווה היתה חולשה שכלית או אחרת, אשר מנעה ממנו להפעיל את שיקול הדעת שלו, ואם יוכח בנוסף כי הנהנה מהצוואה היה מודע לאותה חולשה וניצל אותה בחוסר תום לב ובדרך שהרעה את מצבו של המצווה באופן בלתי סביר – יוכל בית המשפט להורות על ביטול הצוואה.

7. כאשר הנהנה בצוואה נטל חלק בעשייתה (מעורבות בעשיית צוואה) –  כאשר הנהנה העיקרי בצוואה היה מעורב בעשיית הצוואה או שהיה עד בצוואה או שבן זוגו היה עד בצוואה – הוראות הצוואה לטובתו בטלות. לכן, אם תוכיחו כי הנהנה בצוואה תיכנן את תוכנה, היה מעורב בבחירת עורך הדין, היה נוכח במהלך עשייתה או שעשה את כל אלה באמצעות אדם אחר ועשה כל פעולה אחרת שיש בה משום מעורבות משמעותית בעשיית הצוואה – ניתן יהיה לבטל הצוואה בבית המשפט.

8. מעורבות היורש במות המוריש - חוק הירושה קובע כי אם יורש יורשע בקשר למותו של המוריש, אזי הוא מאבד את זכותו לרשת. שימו לב – חשד סתם איננו מספיק ונדרשת הרשעה מפורשת של בית המשפט בעבירה פלילית.

9. מעורבות יורש בהשמדת צוואה -  אם ניתן יהיה להוכיח בבית המשפט כי היורש היה מעורב בהשמדת צוואה קודמת או מאוחרת של המוריש, אזי אותו יורש יאבד את זכותו לרשת גם על פי צוואה וגם על פי דין.

10. ציווי נכסים שאינם שייכים למצווה –  פעמים רבות נופלת טעות בידי עושה הצוואה לגבי היקף הרכוש שלו, והוא מוריש בצוואתו נכס שאינו שייך לו. למשל – כאשר בית משותף של צדדים נשואים רשום על שם בן זוג אחד, הוא אינו יכול להוריש את מלוא הבית, שכן מחצית מהבית שייכת לבן הזוג שנותר בחיים ללא קשר לדיני הירושה. אי מודעות זו להיקף הנכון של העיזבון, יכולה בתנאים מסויימים להביא לביטולה של צוואה שנעשתה תוך הסתמכות על טעות זו.

11. צוואה שנעשתה במצב של הטעייה או תרמית - כאשר הצוואה נכתבה על ידי המצווה תוך הסתמכות על טעות או הטעייה ביחס לעובדה אובייקטיבית מסויימת – הרי שניתן לטעון שבמצב כזה לא היתה למצווה גמירות דעת לשם הפעלת רצונו החופשי – והצוואה תבוטל.

12. צוואה הכוללת תנאי לא חוקי או לא מוסרי - למשל צוואה המתנה את קבלת הירושה בכך שהיורש יתגרש מאשתו או ינתק קשרים מבן משפחה אחר – אינה מוסרית והתנאי הלא מוסרי יבוטל.

טיפים לגבי נקודות שבהן ניתן לתקוף צוואה

א. בדיקת תקינות "טכנית" של הצוואה - האם נרשמו כל הפרטים המהותיים הקבועים בדין, האם קיים פגם בצוואה הפוגע בתקינותה, והמטיל ספק לגבי אמיתותה.
ב. בדיקת כשירותו הנפשית של המצווה - האם מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה במועד כתיבת הצוואה, אפשר לו להבין את משמעות תוכן הצוואה.
ג. בדיקת רצונו החופשי של המצווה – האם הופעל על המצווה לחץ בלתי הוגן ששלל את רצונו החופשי.
ד. בדיקת נסיבות עריכת הצוואה – היכן נערכה הצוואה, מתי נערכה הצוואה, בנוכחות אילו עדים נערכה הצוואה, בפני איזה עורך דין נערכה הצוואה.
ה. בדיקת העדים לעריכת צוואה– האם העדים הנם נהנים מהצוואה.
ו. בדיקת תוכן הצוואה ובהירות ניסוחה- האם לשון הצוואה ותוכנה הנם הגיוניים וברורים באופן חד משמעי, וניתנים לביצוע לאחר המוות. האם ישנן הוראות

המנוסחות בלשון שלילית או סתמית.

 

ז. בדיקת סוג הרכוש המצווה בצוואה- האם מדובר ברכוש שהיה בבעלות המוריש. לדוגמא, מצווה אינו רשאי להוריש את חלקו של בן זוגו ברכוש המשותף.

 

ח. בדיקת תום ליבם של היורשים- האם ליורשים הייתה יד בנסיבות מותו של המצווה, האם פעלו להשמדת הצוואה או עשו מעשים אחרים הפוסלים אותם מלרשת.

 

ט. בדיקה האם קיימת צוואה מאוחרת יותר- צוואה תקפה מאוחרת מבטלת צוואות קודמות, ולכן חשוב לוודא כי מדובר בצוואתו האחרונה והסופית של המצווה. מומלץ לבצע בדיקות שונות באם לא קיימות צוואות מאוחרות יותר.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

אי כשרות המצווה

אי כשרות רפואית, קוגניטיבית, פסיכיאטרית, או נפשית של המצווה

הכלל הוא כי כל אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות ועריכת צוואה בכללם, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או פסק דין, כמצוין בסעיף 1 ו-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוט' תשכ"ב – 1962.

 סעיף 26 לחוק הירושה קובע:

"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה  – בטלה".

סטטוס של קטינות או פסלות- דין מביא לבטלות הצוואה, גם אם הקטין ו/או פסול הדין יודע להבחין בטיבה של צוואה.

מטרת הסעיף להגן על קטין ו/או פסול דין מפני שיקולים מוטעים אותם הוא שוקל בעצמו מפני לחץ והשפעה.

הפסיקה פיתחה את  המבחנים לקביעת  כשרות אדם לצוות  בטיבה של צוואה.

המבחנים לקביעת כשרות אדם לצוות

הפסיקה פיתחה את  המבחנים לקביעת  כשרות אדם לצוות (ע"א 160/80 בנדל נגד בנדל פד"י לה (3) 101):
א. יכולתו של המצווה להבין טיבה של צוואה

ב. מודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה;

ג. דיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו;

ד. מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו;

 "עיקר הוא כושרו של אדם לשפוט כראוי את המציאות הסובבת אותו, יכולתו לגבש כוונה ורצון; ולבסוף- יכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על פי אותה מציאות ובהתאם לאותה כוונה ולאותו רצון. הגבלת כשרות תבוא במקום שכושר שיפוטו של אדם נפגם כדי-כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו – מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי-ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות דעתו ואת כושר שיפוטו הלקו" (פס"ד בינשטוק, כבוד השופט חשין).

עוד נקבע בפסיקה כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר.

דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא.

"הלכה היא – והלכה זו יפה בענייננו – כי מחשבות שווא הן מחשבות שאין להן כל ביסוס שהוא במציאות. ואילו אם יש ראיות כלשהן ולו ראיות קלושות העשויות להביא למחשבה על דבר קיומה של מציאות מסויימת, לא נכיר במחשבות כמחשבות שווא". ראה: ע"א 1212/91 ליב"י (שם)

חשיבות המועד לאי הכשרות

 חשיבות המועד לאי הכשרות: להוכחת טענות בעניין מצב נפשי וגופני יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת לפיה על המתנגד להוכיח שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. על חומר הראיות להתייחס למועד עריכת הצוואה. לפיכך, צוואה שנעשתה בעת שהמצווה היה בעל כושר להבחין בטיבה, תהא תקפה גם אם במועד מאוחר יותר ניטל ממנו כושר זה, וגם אם הוכח שלפני עשייתה חסר היה את כושר האבחנה הנדרש להבנת טיבה.

הדברים מסתבכים במצבים התחלתיים של מחלת אלצהיימר או דימנסיה – נקבע בפסיקה כי מקום בו סבל פלוני מרגעים או אף מתקופות שבהם נתערפלה דעתו, הרי אם הוכח כי היה צלול ביום עשיית הצוואה -ולא כל שכן במועד עשייתה הלכה למעשה, הרי שביהמ"ש רשאי וצריך, לקבוע כי פלוני "הבחין בטיבה של הצוואה" שעשה אותה.

על המתנגד לקיומה של צוואה, לעמוד בנטל השכנוע ולהוכיח שהמנוח לא עמד במבחנים הנ"ל במועד עריכת הצוואה, ולכן לא היה כשיר לכתוב צוואה.

הדרך הנהוגה (אך לא היחידה) להוכיח כי הצוואה נכתבה כאשר המנוח היה בלתי כשיר מבחינה רפואית, נפשית או קוגנטיבית היא תוך הסתמכות על ההיסטוריה הרפואית של המנוח והזמנת התיקים הרפואיים של המנוח מבתי חולים קופות חולים, רופאים, המוסד לביטוח לאומי וכל מסגרת אחרת שטיפלה במנוח.

לאחר איסוף ובחינת המסמכים הרפואיים של המוריש או כל עדות רפואית אחרת, יש צורך לערוך חוות דעת  של מומחה (למשל פסיכיאטר, נוירולוג או פסיכוגריאטור) אשר יקבע באם המוריש היה כשיר לחתום על צוואה מבחינה בריאותית, מנטלית, נפשית וקוגניטיבית.

אם המומחה יקבע כי כושר השיפוט של המוריש היה פגום בעת עריכת הצוואה, למשל אם המוריש סבל ממחלת האלצהיימר, דימנסיה, פגיעה כל שהיא בזכרון, פגיעה בהתמצאות בזמן או במקום, או פגיעה בצלילות הדעת שנבעה למשל מתרופות מרדימות או מטשטשות, וכל פגיעה אחרת בהכרתו, בתפיסת המציאות או בזיכרונו, סביר להניח כי בית המשפט יורה על אי כשרות של המצווה ועל ביטול הצוואה, שכן במצבים כאלה אין לראות במנוח כמצווה שערך צוואה מתוך רצון חופשי ומתוך גמירות דעת.

מכיוון שהמנוח איננו בנמצא בתביעות מסוג זה, בית המשפט יאפשר להסתמך על מסמכים רפואיים של המנוח. בכדי לקבל את מסמכיו הרפואיים של המנוח יש להגיש תביעה להסרת החסיון הרפואי של המנוח במוסדות הרפואיים הרלוונטיים.

אם בית המשפט ישתכנע שיש הצדקה להסיר את החסיון הרפואי, הוא ייתן צו המורה למוסדות הרפואיים להעביר לעיונם של הצדדים את התיק הרפואי של המנוח.

במקרים רבים, מעיון בתיקו הרפואי של המנוח אנחנו מגלים ראיות ורמזים לאי כשרות המנוח במועד עריכת הצוואה, לרוב עקב פגיעה קוגנטיבית הנובע ממחלות הזיקנה כגון אלצהיימר או דימנסיה אבל גם עקב מחלות נפש, או טשטוש הנובע מתרופות שנטל המנוח.

לא די במסמכים הרפואיים עצמם להכריז על המנוח כבלתי כשיר לעשות צוואה. בית המשפט איננו רופא ואיננו מתיימר לפרש את המשמעות של המסמכים הרפואיים המונחים בפניו. לכן, שלב חשוב נוסף הוא הכנת חוות דעת מומחה, לרוב רופא פסיכוגריאטר, פסיכיאטר, נוירולוג או רופא מסוג אחר, אשר יתבקש על ידי בית המשפט להכין חוות דעת מומחה במסגרתה יחווה דעתו אם המנוח היה כשיר לערוך צוואה במועד עריכתה.

עדות מומחה על מצבו הרפואי והקוגניטיבי של המצווה- המורכבות

הליך של ביטול צוואה, אשר נעשה באמצעות הגשת התנגדות לקיום צוואה, הוא אחד ההליכים המורכבים והחמקמקים ביותר במשפט הישראלי, שכן במהלכו נדרש בית המשפט להחליט מה היה רצונו האמיתי של המצווה אשר הלך לעולמו וזאת מבלי שיוכל לקבל את עדותו של המצווה.

השאלה הראשונה שעולה: אם המצווה לא היה כשיר לצוות, האם היתה לכך ראייה במהלך חייו?

שלילת הכושר לצוות, ובמיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, הנטל לסתור חזקת כשרות בסיסית זו לאחר מותו של אדם הינו כבד ביותר.

כבר נפסק, כי: לא די בהעלאת ספקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות…" (ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל, [4], בעמ' 762).

למשל – הכרזת אדם כ"חולה נפש" לאחר מותו, בלי שנבדק בחייו על-ידי פסיכיאטר אלא בהסתמך על עדויות של אנשים שאינם בני סמכא או אף בהסתמך על חוות-דעת פסיכיאטריות אשר נקבעו פוסט-מורטם, איננה משימה פשוטה.

נטל הראיה המוטל על הטוען כי אדם שחלף מן העולם ושלא ניתן לבודקו היה חולה נפש, הוא, כאמור, כבד ביותר.

חקירת עדים ועיון במסמכים לבירור כשרות המצווה

חוות דעת המתבססת על התיעוד הרפואי של המנוח,  חסרה  היא  שכן היא לא מבוססת על בדיקה ישירה של המצווה. לפיכך, חוות דעת שכזו מהווה רק חלק ממכלול הראיות שניתן להניח בפני בית המשפט במטרה להצביע על הכשל במצבו הקוגנטיבי של המצווה.

למכלול הראיות לגבי כשרות המצווה ניתן להוסיף גם עדויות של מי שהיו בסביבתו של המנוח בסמוך לעשיית הצוואה ובוודאי עדותו של מי שעשה את הצוואה, מי שערך אותה או מי שנטל חלק בעריכתה.

על תפקודו וכשרותו של המצווה ניתן גם ללמוד מעדים שהכירו אותו בחייו, כגון קרובי משפחה, חברים ומכרים, שכנים, מטפלים, ואף רופאים אשר יצהירו בעדות על מצבו (כעדים ולא כמומחים).

גם מכתבים או כתבי יד אשר הוכח שנעשו על ידי המנוח במועד הרלוונטי לצוואה או בסמוך לה יכולים להוות, בנסיבות מסוימות, ראיות בבית המשפט המעידות על מצב כשרותו, באם מבחינת התוכן או צורת הכתיבה – הכל תלוי בנסיבות.

עיון בלשון הצוואה לבירור כשרות המצווה

גם מתוך קריאת לשון הצוואה אנו יכולים ללמוד ולקבל חיזוק לגבי שאלת כשרות המצווה –  מלשון הצוואה ניתן ללמוד עד כמה היה המצווה מודע לנסיבות חייו, לשמות וזהות בני משפחתו ויורשיו, להיקף רכושו, לעובדה כי הוא מדיר/מקפח יורש מצוואתו, ואף לתפיסת המציאות של המצווה.

ראה דבריו של כבוד השופט שוחט שאול בת"ע 010910/99 בבית משפט לענייני משפחה תל אביב:

"יחד עם זאת, לשון הצוואה במקרה דנן – צוואה קצרה, אשר מכילה תיאור מוגבל ביותר של היקף רכוש המנוחה ובה מוזכרת רק התובעת, בתה של המנוחה אשר זוכה בכל העזבון בעוד שיתר ילדיה של המנוחה (אשר אף התובעת אינה טוענת כי המנוחה לא הייתה בקשר עם מי מהם) אינם מוזכרים בצוואה כלל – מעלה לכשעצמה ספקות. ספקות, שבשלביו המוקדמים של ההליך שבפניי היו בגדר "תהיות" ותו לא, אך כעת, משהגעתי אל סופה של הדרך, ובבקשי לדעת היכן אני ומה עלה בגורל ספקותיי, מוציא אני עצמי והספקות נותרו לקונן בליבי."

נטל ההוכחה לאי כשרות

הנטל להוכחת קיומה של ההגבלה על המצווה, מוטל על מי שרוצה להבנות ממנה, דהיינו על הטוען לחסרונו של כושר האבחנה. כמות ההוכחה אינה עניין של מה בכך וכדי לעמוד בנטל זה לא די בהעלאת ספיקות גרידא.

כיום, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלילת הכושר לצוות, ובמיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, כך שהנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר –  אך אפשרי באמצעות עבודת תחקיר רקע טובה, איתור יסודי של כל הראיות הרלוונטיות, ושימוש בכל הסעדים הפרוצדוראליים הקיימים בחוק.

צעדי מנע להכרזת אי-כשרות כבר בחיי המצווה

אם אתם רוצים להוכיח כבר בחייכם כי הייתם כשירים בעת כתיבת צוואתכם, ובמיוחד אם יש חשש כי יעלה ספק לגבי כשרותכם לאחר פטירתכם, או כי גורם כלשהו עלול לבקש את ביטול צוואתכם הייתי ממליצה לנקוט באמצעים הבאים:

א. להזמין מומחה בתחום הבריאותי הרלוונטי למצבכם אשר יערוך חוות דעת רפואית לגבי מצבכם במועד הרלוונטי לעריכת צוואתכם.

ב. לתעד את עשיית הצוואה באמצעות צילום וידאו של האירוע (ניתן גם לתעד את הבדיקה הרפואית באמצעות הוידאו).

ג. להחתים את עדי הצוואה על תצהיר המפרט את נסיבות עריכת הצוואה.

ד. לפרט בצוואתכם ואף בתצהיר נפרד שייערך ביום הצוואה את נסיבות עריכת צוואתכם.

ה. לקבל ייעוץ משפטי ויעוץ  רפואי הרלוונטי למצבכם המיוחד ולנסיבות חייכם המיוחדות.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

ביטול צוואה מקפחת

העובדה כי קופחתם מצוואתו של קרוב משפחה תתגלה לכם, לרוב, רק לאחר מותו. גילוי זה הוא לפעמים כואב ביותר, שכן במרבית המקרים מדובר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה, והפגיעה אינה רק כלכלית אלא גם רגשית.

בשלב זה לא תוכלו להתווכח עם המוריש שנפטר ו"לסגור" עמו חשבון או לשכנע אותו כי טעה בהחלטתו, ועליכם להתמודד ישירות מול היורשים על פי הצוואה.

גרועים לא פחות הם המקרים בהם עולה חשדכם או ידוע לכם שהצוואה המקפחת אתכם נכתבה בנסיבות שפגעו ברצונו החופשי של המוריש כגון אילוץ, השפעה בלתי הוגנת מצד היורשים או ניצול חולשתו של המוריש מצדם.

כעת אין לכם מנוס מלמצוא דרכים משפטיות לביטול "רוע הגזירה" שנפלה עליכם, ולהשבת שמכם לרשימת היורשים.

ההחלטה לפתוח בהליך משפטי בקשר לצוואה שבמחלוקת, יוצרת לרוב גם סכסוכים אישיים בין יורשים, שהם לרוב קרובי משפחה, וזו איננה החלטה פשוטה כלל ועיקר, גם כאשר אתם יודעים כי הצדק עומד לצדכם, ולרוב מושפעת משיקולים כבדים של מורכבות היחסים המשפחתיים.

מנגד, עומדת לעתים תחושתכם הקשה כי קופחתם שלא בצדק, בייחוד כאשר ידוע לכם כי הצוואה נכתבה בניגוד לרצונו של המוריש, תוך ניצול לרעה של חולשתו או מצבו הבריאותי.

את ההחלטה באם לפתוח בהליכים משפטיים לביטול צוואה עליכם לקחת לאחר שביררתם ככל יכולתכם את סיכוייכם לנצח בתביעה מסוג זה ואת השפעת החלטתכם על יחסיכם עם בני המשפחה.

אם תפנו לייעוץ משפטי, יתכן ועורך הדין יוכל לסייע לכם באיתור פגמים משפטיים בתהליך הכנת הצוואה או באופן ניסוחה שיגרמו לביטולה החלקי או המלא.

במקביל יפעל עורך הדין לתבוע את זכויותיכם שאינן תלויות בצוואה, אם קיימות כאלה (כגון זכויות מכח זוגיות, שיתוף, מזונות).

מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה באספקטים השונים של דיני המשפחה במשולב ולא רק בדיני ירושה, בכדי שיבחן אם קיימת דרך משפטית "לתקוף" את הצוואה ה"מקפחת" או "להציל" חלק מרכוש המוריש על ידי "הוצאתו" מכלל ה"ירושה", ולא רק על ידי ביטולה של הצוואה באופן ישיר.

חשוב לא פחות כי תדאגו לעדכן וליידע את עורך הדין המייצג אתכם בדבר אופי ומורכבות הקשר ביניכם לבין שאר היורשים, פרטים אלה יסייעו לעורך הדין הן מבחינת ה"פסיכולוגיה" של ניהול התיק, וכן יסייעו לו להתנהל בזהירות וברגישות בכדי לפגוע באופן מינימלי במרקם המשפחתי.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

נושאים