דפים בנושא ‘עורך דין ביטול צוואה’

אי כשרות המצווה

אי כשרות רפואית, קוגניטיבית, פסיכיאטרית, או נפשית של המצווה

הכלל הוא כי כל אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות ועריכת צוואה בכללם, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או פסק דין, כמצוין בסעיף 1 ו-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוט' תשכ"ב – 1962.

 סעיף 26 לחוק הירושה קובע:

"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה  – בטלה".

סטטוס של קטינות או פסלות- דין מביא לבטלות הצוואה, גם אם הקטין ו/או פסול הדין יודע להבחין בטיבה של צוואה.

מטרת הסעיף להגן על קטין ו/או פסול דין מפני שיקולים מוטעים אותם הוא שוקל בעצמו מפני לחץ והשפעה.

הפסיקה פיתחה את  המבחנים לקביעת  כשרות אדם לצוות  בטיבה של צוואה.

המבחנים לקביעת כשרות אדם לצוות

הפסיקה פיתחה את  המבחנים לקביעת  כשרות אדם לצוות (ע"א 160/80 בנדל נגד בנדל פד"י לה (3) 101):
א. יכולתו של המצווה להבין טיבה של צוואה

ב. מודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה;

ג. דיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו;

ד. מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו;

 "עיקר הוא כושרו של אדם לשפוט כראוי את המציאות הסובבת אותו, יכולתו לגבש כוונה ורצון; ולבסוף- יכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על פי אותה מציאות ובהתאם לאותה כוונה ולאותו רצון. הגבלת כשרות תבוא במקום שכושר שיפוטו של אדם נפגם כדי-כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו – מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי-ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות דעתו ואת כושר שיפוטו הלקו" (פס"ד בינשטוק, כבוד השופט חשין).

עוד נקבע בפסיקה כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר.

דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא.

"הלכה היא – והלכה זו יפה בענייננו – כי מחשבות שווא הן מחשבות שאין להן כל ביסוס שהוא במציאות. ואילו אם יש ראיות כלשהן ולו ראיות קלושות העשויות להביא למחשבה על דבר קיומה של מציאות מסויימת, לא נכיר במחשבות כמחשבות שווא". ראה: ע"א 1212/91 ליב"י (שם)

חשיבות המועד לאי הכשרות

 חשיבות המועד לאי הכשרות: להוכחת טענות בעניין מצב נפשי וגופני יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת לפיה על המתנגד להוכיח שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. על חומר הראיות להתייחס למועד עריכת הצוואה. לפיכך, צוואה שנעשתה בעת שהמצווה היה בעל כושר להבחין בטיבה, תהא תקפה גם אם במועד מאוחר יותר ניטל ממנו כושר זה, וגם אם הוכח שלפני עשייתה חסר היה את כושר האבחנה הנדרש להבנת טיבה.

הדברים מסתבכים במצבים התחלתיים של מחלת אלצהיימר או דימנסיה – נקבע בפסיקה כי מקום בו סבל פלוני מרגעים או אף מתקופות שבהם נתערפלה דעתו, הרי אם הוכח כי היה צלול ביום עשיית הצוואה -ולא כל שכן במועד עשייתה הלכה למעשה, הרי שביהמ"ש רשאי וצריך, לקבוע כי פלוני "הבחין בטיבה של הצוואה" שעשה אותה.

על המתנגד לקיומה של צוואה, לעמוד בנטל השכנוע ולהוכיח שהמנוח לא עמד במבחנים הנ"ל במועד עריכת הצוואה, ולכן לא היה כשיר לכתוב צוואה.

הדרך הנהוגה (אך לא היחידה) להוכיח כי הצוואה נכתבה כאשר המנוח היה בלתי כשיר מבחינה רפואית, נפשית או קוגנטיבית היא תוך הסתמכות על ההיסטוריה הרפואית של המנוח והזמנת התיקים הרפואיים של המנוח מבתי חולים קופות חולים, רופאים, המוסד לביטוח לאומי וכל מסגרת אחרת שטיפלה במנוח.

לאחר איסוף ובחינת המסמכים הרפואיים של המוריש או כל עדות רפואית אחרת, יש צורך לערוך חוות דעת  של מומחה (למשל פסיכיאטר, נוירולוג או פסיכוגריאטור) אשר יקבע באם המוריש היה כשיר לחתום על צוואה מבחינה בריאותית, מנטלית, נפשית וקוגניטיבית.

אם המומחה יקבע כי כושר השיפוט של המוריש היה פגום בעת עריכת הצוואה, למשל אם המוריש סבל ממחלת האלצהיימר, דימנסיה, פגיעה כל שהיא בזכרון, פגיעה בהתמצאות בזמן או במקום, או פגיעה בצלילות הדעת שנבעה למשל מתרופות מרדימות או מטשטשות, וכל פגיעה אחרת בהכרתו, בתפיסת המציאות או בזיכרונו, סביר להניח כי בית המשפט יורה על אי כשרות של המצווה ועל ביטול הצוואה, שכן במצבים כאלה אין לראות במנוח כמצווה שערך צוואה מתוך רצון חופשי ומתוך גמירות דעת.

מכיוון שהמנוח איננו בנמצא בתביעות מסוג זה, בית המשפט יאפשר להסתמך על מסמכים רפואיים של המנוח. בכדי לקבל את מסמכיו הרפואיים של המנוח יש להגיש תביעה להסרת החסיון הרפואי של המנוח במוסדות הרפואיים הרלוונטיים.

אם בית המשפט ישתכנע שיש הצדקה להסיר את החסיון הרפואי, הוא ייתן צו המורה למוסדות הרפואיים להעביר לעיונם של הצדדים את התיק הרפואי של המנוח.

במקרים רבים, מעיון בתיקו הרפואי של המנוח אנחנו מגלים ראיות ורמזים לאי כשרות המנוח במועד עריכת הצוואה, לרוב עקב פגיעה קוגנטיבית הנובע ממחלות הזיקנה כגון אלצהיימר או דימנסיה אבל גם עקב מחלות נפש, או טשטוש הנובע מתרופות שנטל המנוח.

לא די במסמכים הרפואיים עצמם להכריז על המנוח כבלתי כשיר לעשות צוואה. בית המשפט איננו רופא ואיננו מתיימר לפרש את המשמעות של המסמכים הרפואיים המונחים בפניו. לכן, שלב חשוב נוסף הוא הכנת חוות דעת מומחה, לרוב רופא פסיכוגריאטר, פסיכיאטר, נוירולוג או רופא מסוג אחר, אשר יתבקש על ידי בית המשפט להכין חוות דעת מומחה במסגרתה יחווה דעתו אם המנוח היה כשיר לערוך צוואה במועד עריכתה.

עדות מומחה על מצבו הרפואי והקוגניטיבי של המצווה- המורכבות

הליך של ביטול צוואה, אשר נעשה באמצעות הגשת התנגדות לקיום צוואה, הוא אחד ההליכים המורכבים והחמקמקים ביותר במשפט הישראלי, שכן במהלכו נדרש בית המשפט להחליט מה היה רצונו האמיתי של המצווה אשר הלך לעולמו וזאת מבלי שיוכל לקבל את עדותו של המצווה.

השאלה הראשונה שעולה: אם המצווה לא היה כשיר לצוות, האם היתה לכך ראייה במהלך חייו?

שלילת הכושר לצוות, ובמיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, הנטל לסתור חזקת כשרות בסיסית זו לאחר מותו של אדם הינו כבד ביותר.

כבר נפסק, כי: לא די בהעלאת ספקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות…" (ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל, [4], בעמ' 762).

למשל – הכרזת אדם כ"חולה נפש" לאחר מותו, בלי שנבדק בחייו על-ידי פסיכיאטר אלא בהסתמך על עדויות של אנשים שאינם בני סמכא או אף בהסתמך על חוות-דעת פסיכיאטריות אשר נקבעו פוסט-מורטם, איננה משימה פשוטה.

נטל הראיה המוטל על הטוען כי אדם שחלף מן העולם ושלא ניתן לבודקו היה חולה נפש, הוא, כאמור, כבד ביותר.

חקירת עדים ועיון במסמכים לבירור כשרות המצווה

חוות דעת המתבססת על התיעוד הרפואי של המנוח,  חסרה  היא  שכן היא לא מבוססת על בדיקה ישירה של המצווה. לפיכך, חוות דעת שכזו מהווה רק חלק ממכלול הראיות שניתן להניח בפני בית המשפט במטרה להצביע על הכשל במצבו הקוגנטיבי של המצווה.

למכלול הראיות לגבי כשרות המצווה ניתן להוסיף גם עדויות של מי שהיו בסביבתו של המנוח בסמוך לעשיית הצוואה ובוודאי עדותו של מי שעשה את הצוואה, מי שערך אותה או מי שנטל חלק בעריכתה.

על תפקודו וכשרותו של המצווה ניתן גם ללמוד מעדים שהכירו אותו בחייו, כגון קרובי משפחה, חברים ומכרים, שכנים, מטפלים, ואף רופאים אשר יצהירו בעדות על מצבו (כעדים ולא כמומחים).

גם מכתבים או כתבי יד אשר הוכח שנעשו על ידי המנוח במועד הרלוונטי לצוואה או בסמוך לה יכולים להוות, בנסיבות מסוימות, ראיות בבית המשפט המעידות על מצב כשרותו, באם מבחינת התוכן או צורת הכתיבה – הכל תלוי בנסיבות.

עיון בלשון הצוואה לבירור כשרות המצווה

גם מתוך קריאת לשון הצוואה אנו יכולים ללמוד ולקבל חיזוק לגבי שאלת כשרות המצווה –  מלשון הצוואה ניתן ללמוד עד כמה היה המצווה מודע לנסיבות חייו, לשמות וזהות בני משפחתו ויורשיו, להיקף רכושו, לעובדה כי הוא מדיר/מקפח יורש מצוואתו, ואף לתפיסת המציאות של המצווה.

ראה דבריו של כבוד השופט שוחט שאול בת"ע 010910/99 בבית משפט לענייני משפחה תל אביב:

"יחד עם זאת, לשון הצוואה במקרה דנן – צוואה קצרה, אשר מכילה תיאור מוגבל ביותר של היקף רכוש המנוחה ובה מוזכרת רק התובעת, בתה של המנוחה אשר זוכה בכל העזבון בעוד שיתר ילדיה של המנוחה (אשר אף התובעת אינה טוענת כי המנוחה לא הייתה בקשר עם מי מהם) אינם מוזכרים בצוואה כלל – מעלה לכשעצמה ספקות. ספקות, שבשלביו המוקדמים של ההליך שבפניי היו בגדר "תהיות" ותו לא, אך כעת, משהגעתי אל סופה של הדרך, ובבקשי לדעת היכן אני ומה עלה בגורל ספקותיי, מוציא אני עצמי והספקות נותרו לקונן בליבי."

נטל ההוכחה לאי כשרות

הנטל להוכחת קיומה של ההגבלה על המצווה, מוטל על מי שרוצה להבנות ממנה, דהיינו על הטוען לחסרונו של כושר האבחנה. כמות ההוכחה אינה עניין של מה בכך וכדי לעמוד בנטל זה לא די בהעלאת ספיקות גרידא.

כיום, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלילת הכושר לצוות, ובמיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, כך שהנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר –  אך אפשרי באמצעות עבודת תחקיר רקע טובה, איתור יסודי של כל הראיות הרלוונטיות, ושימוש בכל הסעדים הפרוצדוראליים הקיימים בחוק.

צעדי מנע להכרזת אי-כשרות כבר בחיי המצווה

אם אתם רוצים להוכיח כבר בחייכם כי הייתם כשירים בעת כתיבת צוואתכם, ובמיוחד אם יש חשש כי יעלה ספק לגבי כשרותכם לאחר פטירתכם, או כי גורם כלשהו עלול לבקש את ביטול צוואתכם הייתי ממליצה לנקוט באמצעים הבאים:

א. להזמין מומחה בתחום הבריאותי הרלוונטי למצבכם אשר יערוך חוות דעת רפואית לגבי מצבכם במועד הרלוונטי לעריכת צוואתכם.

ב. לתעד את עשיית הצוואה באמצעות צילום וידאו של האירוע (ניתן גם לתעד את הבדיקה הרפואית באמצעות הוידאו).

ג. להחתים את עדי הצוואה על תצהיר המפרט את נסיבות עריכת הצוואה.

ד. לפרט בצוואתכם ואף בתצהיר נפרד שייערך ביום הצוואה את נסיבות עריכת צוואתכם.

ה. לקבל ייעוץ משפטי ויעוץ  רפואי הרלוונטי למצבכם המיוחד ולנסיבות חייכם המיוחדות.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

ביטול צוואה מקפחת

העובדה כי קופחתם מצוואתו של קרוב משפחה תתגלה לכם, לרוב, רק לאחר מותו. גילוי זה הוא לפעמים כואב ביותר, שכן במרבית המקרים מדובר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה, והפגיעה אינה רק כלכלית אלא גם רגשית.

בשלב זה לא תוכלו להתווכח עם המוריש שנפטר ו"לסגור" עמו חשבון או לשכנע אותו כי טעה בהחלטתו, ועליכם להתמודד ישירות מול היורשים על פי הצוואה.

גרועים לא פחות הם המקרים בהם עולה חשדכם או ידוע לכם שהצוואה המקפחת אתכם נכתבה בנסיבות שפגעו ברצונו החופשי של המוריש כגון אילוץ, השפעה בלתי הוגנת מצד היורשים או ניצול חולשתו של המוריש מצדם.

כעת אין לכם מנוס מלמצוא דרכים משפטיות לביטול "רוע הגזירה" שנפלה עליכם, ולהשבת שמכם לרשימת היורשים.

ההחלטה לפתוח בהליך משפטי בקשר לצוואה שבמחלוקת, יוצרת לרוב גם סכסוכים אישיים בין יורשים, שהם לרוב קרובי משפחה, וזו איננה החלטה פשוטה כלל ועיקר, גם כאשר אתם יודעים כי הצדק עומד לצדכם, ולרוב מושפעת משיקולים כבדים של מורכבות היחסים המשפחתיים.

מנגד, עומדת לעתים תחושתכם הקשה כי קופחתם שלא בצדק, בייחוד כאשר ידוע לכם כי הצוואה נכתבה בניגוד לרצונו של המוריש, תוך ניצול לרעה של חולשתו או מצבו הבריאותי.

את ההחלטה באם לפתוח בהליכים משפטיים לביטול צוואה עליכם לקחת לאחר שביררתם ככל יכולתכם את סיכוייכם לנצח בתביעה מסוג זה ואת השפעת החלטתכם על יחסיכם עם בני המשפחה.

אם תפנו לייעוץ משפטי, יתכן ועורך הדין יוכל לסייע לכם באיתור פגמים משפטיים בתהליך הכנת הצוואה או באופן ניסוחה שיגרמו לביטולה החלקי או המלא.

במקביל יפעל עורך הדין לתבוע את זכויותיכם שאינן תלויות בצוואה, אם קיימות כאלה (כגון זכויות מכח זוגיות, שיתוף, מזונות).

מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה באספקטים השונים של דיני המשפחה במשולב ולא רק בדיני ירושה, בכדי שיבחן אם קיימת דרך משפטית "לתקוף" את הצוואה ה"מקפחת" או "להציל" חלק מרכוש המוריש על ידי "הוצאתו" מכלל ה"ירושה", ולא רק על ידי ביטולה של הצוואה באופן ישיר.

חשוב לא פחות כי תדאגו לעדכן וליידע את עורך הדין המייצג אתכם בדבר אופי ומורכבות הקשר ביניכם לבין שאר היורשים, פרטים אלה יסייעו לעורך הדין הן מבחינת ה"פסיכולוגיה" של ניהול התיק, וכן יסייעו לו להתנהל בזהירות וברגישות בכדי לפגוע באופן מינימלי במרקם המשפחתי.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

התערבות יורש בצוואה

איסור מעורבות היורש בצוואה שנערכה לטובתו

סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי צוואה המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה – בטלה.

סעיף 35 קובע חזקה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה, שלפיה די בקיומן של הנסיבות המפורטות בו כדי לגרום לבטלות הצוואה שנעשתה לטובת הנהנה.

החוק יוצר הנחה חלוטה, כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה. חזקה זו אין לסתור אף לא ע"י הבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם. המשמעות היא כי אם נהנה בצוואה לקח חלק בעריכתה, אין תוקף להוראה המזכה אותו – אפילו היתה זו הוראת אמת. (ע"א 6486/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1) 19, 32-31 (השופט ריבלין).

הביטוי בע"א 529/69 רוזנהויזר נ. רלף סידני כהן, פד"י כ"ד (2), 93, 97, מסביר בית המשפט את הרציונל העומד מאחורי הפסילה הגורפת של צוואה שנעשתה בהתערבות הנהנה העיקרי בה:
"הפסילה היא מחמת חשש שמא האנשים האלה (העד או מי שערך או לקח חלק בעריכתה) השפיעו על המצווה בדרך בלתי הוגנת או רימוהו. החוק אינו נותן לאנשים אלה אפשרות לנקות עצמם מחשד או חשש זה; ושום עדות, אף המהימנה ביותר על בית המשפט המוכיחה שההוראה היתה מיוזמתו של המצווה ומרצונו החופשי, אין בכוחה להכשיר את ההוראה".

המדובר, איפא, על הנחה שאינה ניתנת לסתירה לפיה רואים את מי שפעל, כמתואר בסעיף 35 הנ"ל, כאילו השפיע השפעה בלתי הוגנת על המצווה ואין חובה על הטוען להוכיח את קיומם של רכיבי ההשפעה הבלתי הוגנת. (ראה ע"א 99/86 מתתיהו זיידה נ' ריקה-רבקה זיידה, פ"ד מ(3), 105 , 107-108 (1986).

בע"א 433/77 הררי נ' הררי, פ"ד לד(1) 779, קבע כב' השופט ברק כי נטילת חלק בעריכת הצוואה אינה מתחילה רק בשלב בו מועלית הצוואה על הכתב. המדובר, כך קבע, ב"ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. מטבעו, אין הוא סובל מסמרות קבועים".

המבחן שקבע כב' השופט ברק, לבחינת המעורבות בעריכת הצוואה הוא מבחן "השכל הישר" (ראה ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 109). כאשר הבחינה האם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה צריך שתיעשה ביחס לכל מקרה ונסיבותיו, ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה. (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בן אהרון וישראל, פ"ד נ(2) 215, 228-227 (כב' השופט ריבלין); ע"א 148/96 בקשי נ' סלמן, פ"ד נג(1) 843, 847 (המשנה לנשיא לוין)).

הנסיבות המצטברות להוכחת מעורבות של נהנה הפוסלת צוואה

על פי ההלכה בע"א 5869/03 נילי חרמון נ' בנימין גולוב קבע כב' השופט רובינשטיין, הצטברותן של מספר נסיבות, אירועים וזיקות שאולי כל אחד מהם כשלעצמו לא היה בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, יכולים, בהיקבצם יחד ב"מבט על" אל המכלול, ליצור את אותה השתתפות פסולה בעריכתה של צוואה.

דוגמא לנסיבות אשר כל אחת בנפרד אולי אינה מלמדת על מעורבות אך צירופן במבט על יוצר מעורבות אסורה:

זהות העדים לצוואה: כאשר העדים הם גם היורשים, או מכרים של היורשים העיקריים בצוואה קיים חשש למעורבות בלתי חוקית של היורש בצוואה.

אי כשרות המצווה: אם מצבו הרפואי של המנוח לא היה כזה המאפשר לו להפעיל שיקול דעת הן ברמת ההחלטה לכתוב צוואה והן ברמת ההחלטה לגבי תוכנה ויש חשש כי היורש היה מעורב ועשה במקומו פעולות אלה.

זהות הנהנים בצוואה: עצם היות היורש הנהנה העיקרי בצוואה.

תלות המצווה בנהנית העיקרית: תלותו של המצווה בנהנה העיקרי של צוואתו.

לשון הצוואה ונוסחה: ישנם מצבים בהם לשון הצוואה מלמדת על מעורבות של הנהנה העיקרי בה.

סיכומו של דבר, יתכנו מצבים שממכלול הנסיבות המיוחדות ומדינאמיקת היחסים בין כל הצדדים, ניתן יהיה ללמוד על מעורבות בעריכת צוואה, שיש בה כדי לפסול הצוואה ולבטלה.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

נושאים