הטעייה תרמית ומחשבות שווא

מהי טעות שיכולה לבטל צוואה

מדובר במשפחה בת 4 נפשות בהן: אב, אם, המערערת והמשיבה. בזמן היות ההורים בחיים, היחסים הגרועים בין ההורים הביאו לידי יצירת שני מחנות:  המערערת היתה "ילדה של" האב והמשיבה "ילדה של" האם. במשך שנים שררה איבה גדולה בין האם לבין המערערת. כשנפטר האב, הייתה המערערת מחוץ לבית. האם, שחלתה בסרטן, ערכה צוואה, ועיקריה:

את כל הרכוש הורישה למשיבה ואף ציוותה כי זה יימסר לידיה רק בהגיעה לגיל 25 (לאחר שמנהלי העיזבון יוודאו כי היא עצמאית דיה לקבל את נכסי העיזבון ואינה מושפעת על-ידי משפחת בעלה המנוח או על-ידי המערערת).

למערערת ציוותה האם שקל אחד

המערערת הגישה תביעה לפסול את הצוואה לבית המשפט המחוזי.

ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה.

הערעור בבית המשפט העליון התקיים על השאלות:

 האם יש לפסול את הצוואה עקב:

היעדר כשרות של המנוחה לצוות
טעות מצד המנוחה
השפעה בלתי הוגנת ועקב האי-מוסריות הכרוכה בשלילת זכותה של בת לרשת את אמה 

האם יש לפסול את התנאי שלפיו יועבר הרכוש למשיבה רק אם לא תהיה תחת השפעה של אחותה או של משפחת אביה.

החלטת ביהמ"ש העליון: הערעור נדחה

צוואה שנכתבה במצב של תרמית או מחשבות שווא

המנוחה אשר נפטרה בגיל 97, ערירית ללא משפחה ערכה שתי צוואות: האחת – מיום 1.3.99 צוואה בעדים בה השאירה את כל עזבונה למתנגדים (אחת מהיורשות נפטרה והמתנגדים הם יורשיה) וצוואה שניה – בכתב יד מיום 22.11.01, בה השאירה כל רכושה לפי חוק הירושה ודיני מדינת ישראל. המחלוקת, איזה מן הצוואות תקפה. המבקש לא הגיש התנגדות לצוואה "א" ואינו תוקף את הצוואה "א", למעט העובדה שישנה צוואה מאוחרת יותר. המתנגדים טוענים כי צוואה ב' בטלה מחמת אי כשרותה של המנוחה, וכן בשל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה תחבולה ותרמית וכי היא מזכה באופן ישיר או עקיף את מי שנטל חלק פעיל בעריכתה.

.

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את ההתנגדות לצוואה ב' מן הטעמים הבאים:

הכרזת אדם כפסול דין הופכת אותו לחסר כשרות משפטית עצמאית וככזה חסר הוא הכושר לצוות. בענייננו לא הוכח כי המנוחה הוכרזה לפסולת דין בהתאם לסעיף 8 לחוק. אמנם למנוחה מונה אפוטרופוס לדין בהתאם לסעיף 33(4) לחוק הכשרות, אולם, אין בכך כדי לפגוע בכשרותה לערוך צוואה וצוואתה צוואה היא בכפוף למגבלות האחרות כמצויין.

להוכחת טענות בעניין חוסר הכושר להבחין בטיבה של הצוואה מחמת מצב נפשי וגופני יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת. לפיה על המתנגד להוכיח שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה במועד עריכתה.

במקרה דנן, הובאו די ראיות על ידי המבקש לעניין מצבה המנטלי של המנוחה אשר איפשר לה "להבחין בטיבה של הצוואה" (סעיף 26 לחוק הירושה). מאידך המתנגדים שעליהם עול ההוכחה לא הוכיחו את טענתם לעניין פגמים במצבה הנפשי קוגניטיבי של המנוחה שלא איפשרו לה להבין מהות הצוואה.

מהעדויות עלה כי בתחילת שנת 2001 נוצר משבר אמון בין המנוחה למתנגדים שנבע ממספר אירועים שגרמו לה לרצות להפרד מהקשר עמם ומשליטתם בה. ודי היה בכך כדי לשנות את דעתה לעניין רכושה לאחר מותה. המתנגדים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי למעשה המדובר במחשבות שווא ולפיכך טענתם בעניין זה נדחית.ביהמ"ש שוכנע שהמנוחה ביום 22.11.01 הייתה מודעת שעורכת צוואה, בה מבטלת את הצוואה משנת 1999 וכי רכושה יחולק לפי החוק הישראלי מתוך כוונה שיחפשו את קרוביה. "רצונו של אדם כבודו" ויש לכבד רצון המנוחה.

תוב את התוכן/התשובה כאן.

פרסום תגובה

נושאים