ביטול צו קיום צוואה

הדרך והתנאים לבקשה לביטול צו צוואה

הבקשה לביטול צו קיום צוואה – נדונה בבית המשפט לענייני משפחה, המבקשת ביקשה ביטול צו קיום שניתן לצוואת אביה המנוח, לאחר שהגישה לביהמ"ש צוואה מאוחרת יותר שנערכה ע"י אביה, ובה ציווה את כל רכושו לה בלבד, לעומת הצוואה שניתן צו לקיומה לפני קרוב לעשר שנים, המורה על חלוקה שווה של הרכוש בין חמשת ילדי המנוח, ובהם המבקשת.

לטענת המבקשת, הצוואה שניתן צו לקיומה צריכה להתבטל לאור קיומה של צוואה מאוחרת לה, אשר היא זו המשקפת נאמנה את רצון אביה המנוח. השיהוי בהגשת בקשתה נבע מעצת עורך דינה, שייעץ לה להגיש את הצוואה רק לאחר פטירת אימה, על מנת שלא לעורר את חמתה ואת כעס המשפחה עליה, וכך אכן עשתה.

לטענת המשיבים, קיים שיהוי ניכר במועד הגשת הצוואה המאוחרת, ובכך נגרם להם נזק ראייתי כבד, שנמנע מהם מלחקור את עוה"ד שערך את הצוואה ולכאורה המליץ למבקשת להמתין עם הגשתה לביהמ"ש, מאחר והוא נפטר. נזק ראייתי נוסף הינו בעובדה שהחומר הרפואי אודות אביהם המנוח בוער, ולא ניתן ללמוד על נסיבות עריכת הצוואה המאוחרת. עוד נטען, כי המבקשת הפרה את חובתה המוחלטת להגיש את הצוואה שבידה מייד לאחר שנודע לה על פטירת אביה, ובגין כל אלה יש לדחות בקשתה.

בית המשפט קבע:

צו קיום צוואה הינו כמו פס"ד מכריע, אולם קיים חריג שמאפשר את פתיחת הצוואה מחדש כאשר מתגלה עובדה או טענה ביד המבקשת לבטל את הצוואה שניתן צו לקיומה, שלא היו מונחים לעיני הרשם שנתן את הצו.

במקרה זה, המבקשת הסתירה במכוון את הצוואה המאוחרת, לפיה היא הנהנית היחידה ממנה, במקום הצוואה שניתן צו לקיומה, שהורתה על חלוקה שווה של הרכוש של אביה בין חמשת ילדיו. קיים שיהוי ניכר במועד הגשת הצוואה המאוחרת, בניגוד לסעיף 75 לחוק הירושה המחייב הגשת הצוואה מייד משנודע למבקש צו לקיומה על פטירת המנוח - המצווה. בשיהוי הניכר, של קרוב לעשר שנים, גרמה המבקשת לנזק ראייתי למשיבים לבחון את נסיבות עריכת הצוואה ואת מצבו של אביהם המנוח בשעה בה חתם על הצוואה, מאחר ועורך הצוואה, זהו עוה"ד שהמליץ למבקשת לטענתה להמתין עם הגשתה - נפטר, והחומר הרפואי אודות אביהם כבר בוער.

"העובדה החדשה" שהתגלתה למבקשת אינה כזאת שיש בה להצדיק את פתיחת הצוואה מחדש, ולבטל תחתיה את צו הקיום שניתן לצוואה הקודמת שנעשתה, הואיל והינה הצוואה החדשה עצמה היא העובדה החדשה, אודותיה ידעה כמובן המבקשת עוד בטרם ניתן צו לקיום הצוואה הקודמת. השיהוי נמדד מיום שידועה העובדה החדשה, ולא כטענת המבקשת, מיום שגילתה אודות מתן הצו לקיום הצוואה. לפיכך נקבע, כי יש בשיהוי להביא לדחיית הבקשה.

עוד נקבע, כי גרסאות או הסברי המבקשת לשיהוי אינם אמינים ואף סותרים זה את זה.

במצב דברים זה, נשמט העקרון של כיבוד רצון המצווה אל מול חוסר היכולת לבחון את מידת מהימנות הצוואה האחרונה שנערכה ע"י המנוח, ואף לפי התשתית העובדתית הפרוסה, יש לקבוע כי רצונו האמיתי של המצווה היה חלוקה שווה בין כל ילדיו, ולא רק לביתו המבקשת.

הבקשה נדחתה.

ההלכה בביטול צו קיום צוואה

ההלכה בביטול צו נדונה בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחי.

החלטת המחוזי:

המערערים חתמו על תצהירים, לפיהם ויתרו לטובת אביהם על חלקם בירושת אמם. בעקבות התצהירים, הכריז בית המשפט המחוזי ב-1971 על האב כיורש יחיד. בהתאם לכך נרשם על שמו של האב גם בית אשר היה בבעלות משותפת שלו ושל המנוחה, ואשר שימש למגוריה של המערערת. ב-1973 עזב האב את הארץ והוכרז כפושט רגל. הנאמן על נכסיו הגיש ב-1978 תביעה לפינוי המערערת מהבית. בעקבות זאת הגישו המערערים בקשה לתיקון צו הירושה, באופן שתוכר זכותם בירושת המנוחה בכל הנוגע לבית, בהסתמך על סעיף 72(א) לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם. מכאן הערעור.

 בית המשפט העליון פסק:

א. (1) ויתור של יורש על חלקו בנכס מסוים אינו תופש על-פי החוק.

(2) המלים "כולו או מקצתו" בסעיף 6(א) לחוק הירושה מתייחסות לחלק של יורש מכלל העיזבון ולא לנכס מסוים הכלול בעיזבון.

ב. מותר לבית המשפט להסתמך על ההיגיון ועל ניסיון החיים, כדי להשלים את התמונה העובדתית, גם אם לא כל חלק מהתמונה מכוסה על- ידי ראיה ישירה.

ג. על-פי הפירוש הנכון של סעיף 72(א לחוק הירושה, בית המשפט להחליט, כי אין הוא מוכן להיזקק לעובדות או לטענות חדשות במקרים הבאים:

(א) כאשר צד לדיון המקורי היה ער לעובדה או לטענה ויכול

היה להביאן לפני בית המשפט לפני מתן צו הירושה, אך לא עשה כן עד למתן הצו; (ב) הוא הדין באדם, שלא השתתף בדיון על תוצאות צו הירושה, אך הוא בכל זאת צד מעוניין בחלוקת העיזבון; (ג) כאשר העובדות או הטענות הובאו לידיעת הצד המעוניין רק לאחר מתן צו הירושה, אך הוא השהה את הגשת בקשתו לתיקון צו הירושה במשך זמן בלתי סביר.

(2) בבוא בית המשפט להחליט, במסגרת סמכותו על-פי סעיף 72(א) לחוק הירושה. אם עליו לדחות בקשה לתיקון צו ירושה בשל האיחור בהגשתה, יתחשב בית המשפט בעיקר בגורמים הבאים: (א) מידת האיחור בהגשת הבקשה והבאת העובדה והטענה החדשות לפני בית המשפט; (ב) מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות של הסבר זה; (ג) האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד, האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון בהבאת חומר ראיות לפני בית המשפט לביסוס טענותיו.

 ד. הסיפא של סעיף 72(א) לחוק הירושה חל, מקום שהמבקש לתקן צו ירושה על יסוד טענה כלשהי יכול היה להביאה לפני בית המשפט לפני מתן הצו.

(2) כשמבקש פלוני לתקן צו ירושה על יסוד עובדה או טענה, שלא יכול היה להביאן לפני בית המשפט שנתן את הצו, נראה, בלי להכריע בעניין, כי אין תחולה לסיפא של סעיף 72(א) לחוק הירושה, והעניין נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט, הרשאי לדחות את הבקשה מחמת שיהוי.

 הערעור נדחה.

512228972

התנאים לביטול צו קיום צוואה או ירושה לאחר שהצו כבר ניתן

1.         המנוחה נפטרה ביום 11.7.03, הבקשה למתן צו קיום צוואה הוגשה ביום 9.2.04, צו הקיום ניתן ביום 24.5.04 ואילו הבקשה לביטולו הוגשה ביום 29.12.04, היינו בחלוף ששה וחצי חודשים.

2.         טענתם העיקרית של המשיבים כנגד הצוואה סבה סביב ציר אחד: המנוחה לא הייתה מסוגלת להבין טיבה ומשמעותה של הצוואה וכי טענה זו לא הועלתה בפני הרשם לענייני ירושה טרם מתן הצו, וכי אילו הייתה מובאת מלכתחילה בפניו, היה בה כדי לגרום, ככל  שהיא היתה מתקבלת, למתן צו שונה מזה שניתן. בכך, התקיימו שני התנאים המקדמיים שמציב סעיף 72 לחוק הירושה.

אכן, אילו היתה טענה זו מועלית בפני הרשם הרי שבמצוות סעיף 72 לחוק ותקנה 27  לתקנות הירושה  הרשם היה מעביר בקשת צו הקיום לבית משפט שהיה דן בה ובטענות המשיבים כבהתנגדות רגילה לצו ירושה או קיום.

3.         עתה עולה השאלה, האם יש להיזקק לטענה אחרונה זו, ובמלים אחרות, האם הבקשה עומדת במבחנים שמציב סעיף 72(א) סיפא לחוק הירושה.

            לאחר עיון ובחינה נראה, כי בנסיבות העניין שלפני, יש להשיב על השאלה בחיוב.

4.       על רקע דברים אלה, נקבע כי המשיבים הגישו בקשת הביטול בהזדמנות הסבירה  הראשונה לאחר שנודע להם על צו הקיום. אמנם, זו הוגשה בחלוף 7 חודשים ממתן הצו, וכ- 6 חודשים לפחות מאז שנודע למשיבים עליו, אולם בנסיבות מקרה דנן, מדובר בפרק זמן סביר הדרוש לשם התארגנות כל המשיבים, איסוף חומר רלוונטי בעניין, פנייה לקבלת ייעוץ משפטי, והכנת והגשת בקשת הביטול. הדברים אמורים במיוחד נוכח טיבה ומשקלה הלכאורי של טענתם כנגד תוקפה של הצוואה, ומשעסקינן בסמכות שבשיקול דעת בית המשפט להיזקק לטענות אלו בהתאם להוראות סעיף 72 לחוק. במקרה זה הרי שבאיזון הנכון בין זכויות המשיבים ליומם בבית המשפט, לבין הכלל בדבר סופיות הדיון  והסתמכות המבקש על הצו , כף המאזניים נוטה בבירור לטובת קיום זכויות המשיבים.

ויוטעם:בעטיו של האיחור בהגשת הבקשה לביטול, לא נוצר כל קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, היינו האם המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה, והלכה למעשה, הגשת הבקשה לביטול בנסיבות דנן ובמועד בו הוגשה לא גרמה למבקש לשנות את מצבו לרעה.

אמנם , המבקש הספיק להרשם כבעלים של נכסי המקרקעין שנתקבלו בירושה בהתאם לצוואה ,אולם עובדה זו אינה רלוונטית כלל לצורך תיקונו או ביטולו של צו הקיום על פי סעיף 72 (א) לחוק.

כמו כן, שורת הצדק מחייבת במקרה דנן, עריכת בירור יסודי ומקיף של כלל הנסיבות הקשורות בעריכת הצוואה, שכן למשיבים טרם היה, הלכה למעשה, יומם בבית המשפט וטרם ניתנה להם שעת כושר להביא את כל ראיותיהם ולהשמיע את כל טענותיהם בפני בית המשפט בעניין זה; הדברים נכונים ביתר שאת, היות ועסקינן בסוגיית סילוק על הסף, בה בית המשפט נוקט משנה זהירות טרם שהוא מחליט להורות על דחיית התובענה על הסף, ומעדיף פתרון עניני של המחלוקת לגופה, על פני יתרון דיוני פורמליסטי

 5.      יתר על כן, עיקרון העל המנחה בעניין קיום צוואה הוא כיבוד רצונו של המת. עיקרון זה המחייב קיום צוואה שנערכה ע"י המת כשהוא ידע להבחין בטיבה, מחייב במקרה ההפוך שלא לקיים צוואה שנערכה מבלי שהמצווה ידע להבחין בטיבה.

ועל לכל יש לזכור כי נוכח הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו , זכותו של מנוח לעשות בנכסיו לאחר פטירתו הפכה לזכות קניין חוקתית מכוח סעיף 3 לחוק

6.       העולה מן המקובץ: נוכח טיבן ומשקלן הלכאורי של טענות המשיבים, ומאחר והנזק שנגרם למבקש  הינו בר פיצוי , יש להעדיף בירור טענות המשיבים לגופן ובירור כשרותה של המנוחה לערוך את הצוואה.

פרסום תגובה

נושאים