מרבית הציבור אינו מודע לכך כי כספים המופרשים במסגרת הסדרי פוליסות כגון: קופות גמל, ביטוח חיים, ביטוח מנהלים, קרנות פנסיה, וקרנות השתלמות, אינם מהווים חלק מעזבונו של אדם שנפטר ואינם מחולקים לאחר מותו של אדם בהתאם לחוק הירושה או בהתאם לצוואת המנוח.
הכספים שצבר מנוח בפוליסות על שמו, יועברו רק למי שרשום כנהנה או כמוטב בפוליסה הספציפית וכפופים לתקנון של אותה הפוליסה.

חוסר המודעות של הציבור למעמד המשפטי של הכספים הנצברים בפוליסות, ולעובדת אי היותן חלק מעזבונו של המוריש, גורמת לעתים קרובות לטעויות רבות ובלתי מכוונות, כאשר אדם רושם צוואה ליורשיו וסבור כי בכך למעשה חילק את כל רכושו לפי רצונו, אך שכח כי בעת פתיחת הפוליסות שבבעלותו רשם נהנה אחר לכספים אלה.
במצב דברים זה הנהנים הרשומים בפוליסות גוברים על ההוראות הכלליות של הצוואה ועל הוראות חוק הירושה, ובכך למעשה תיפגע המטרה של קיום רצון המת.

אדם פתח פוליסה בטרם נישואיו ובטרם נולדו לו ילדיו, ורשם כמוטבים בפוליסה את הוריו או קרובי משפחה אחרים.

בפועל הוא רק הנהנה הרשום בפוליסה.

מצב משפטי זה מנוצל לא פעם לרעה על ידי גורמים אשר מודעים לכך שאין להם זכות לרשת אדם מסוים, ומעונינים "להבריח" כספים השייכים לעזבונו של האדם לטובת אינטרסים שלהם.
לשם כך, הם לוחצים על המוריש, או משכנעים אותו בדרך אחרת, להפקיד את כספו בפוליסה אשר הם רשומים כמוטבים בה, ובכך למעשה עוקפים את דיני הירושה והופכים ליורשים בפועל של עזבונו.

משמעות הפקדת כספו של מנוח בפוליסה אשר בה מצוינים מוטבים שאינם היורשים, מונעת למעשה מהיורשים לעשות שימוש בהגנות המשפטיות שמעמיד להם חוק הירושה כדי להגן על זכותם בעזבון.

לדוגמא, הואיל ופוליסה איננה צוואה במהותה הרי שלא ניתן לדרוש ביטולה מחמת אותן עילות המאפשרות ביטול של צוואה כגון טענות על הפעלת לחץ בלתי הוגן או השפעה בלתי הוגנת על המנוח, או למשל טענות בדבר תלות מוחלטת של המנוח ביורשים, או טענות בדבר אי הבנה של משמעות הצוואה.

זו הוראה חשובה נוספת הקיימת בחוק הירושה, הקובעת כי צוואה שהנהנים ממנה היו מעורבים בעריכתה הנה צוואה מבוטלת, איננה חל על פוליסות, וכך יוצא שמעורבותו של המוטב ברישום שמו בפוליסה, ואף הפעלת השפעתו ולחץ מצדו על בעל הפוליסה, אינם מהווים עילה לבטלות רישומו כמוטב בפוליסה.

דוגמא קלאסית לניצול המצב המשפטי הקיים, ניתן לראות במסגרת סכסוך בין יורשים המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בתמ"ש 2560/07 שם נעשה שימוש מובהק לרעה בפוליסות של קופות גמל, כאשר אחד היורשים אשר ביקש למנוע משאר היורשים את חלקם בצוואה הפעיל לחץ בלתי הוגן על המנוח להעביר את מרבית כספו הנזיל למסגרת של קופות גמל שונות, אשר בהן נרשם אותו יורש כמוטב יחיד תוך התעלמות מוחלטת משאר היורשים של אותו מנוח.

סוגייה בעייתית נוספת בהקשר זה עולה כאשר המנוח נותן הוראות סותרות לגבי הכספים המצויים בפוליסות על שמו.

למשל, כאשר המנוח רושם נהנים מסויימים בפוליסה על שמו, ואולם בצוואתו הוא מציין במפורש כי הנהנים בכספי אותה הפוליסה יהיו יורשים אחרים, ואינו מדווח לחברה המחזיקה בפוליסה על שינוי המוטבים בזכויותיו.

לאחרונה עשה בית המשפט המחוזי בירושלים (עמ 1030/06) צעד חשוב בכיבוד רצון המת, גם בסיטואציה כזו, עת קבע כי ב"תחרות" שבין הוראות הצוואה לבין הוראות תקנון קופת הגמל גוברות הוראות הצוואה, זאת על אף כי אין חולק כי באותו מקרה נמנע היורש מלשלח כל הודעה לקופת הגמל בדבר שינוי זהות המוטבים.

בכך העדיף בית המשפט את התפיסה הירושתית, השמה דגש על החובה לקיים את דבר המת, חובה אשר קיבלה משנה תוקף לאחר היווצרותו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והעברת מלוא כובד המשקל לכיוון האוטונומיה החופשית של האדם. יתר על כן, בית המשפט מציין כי עת עוסקים אנו בפרשנותה של צוואה ראוי לזכור כי האינטרס היחיד הראוי להגנה הינו רצונו של המוריש.

לסיכום, בחוק הירושה ובתקנוני הפוליסות השונות, קיימות פירצות רבות, אשר עלולות לגרום לפגיעה בכיבוד רצונו של המוריש.

בכדי למנוע סכסוכים ואי וודאות בין יורשיו של אדם, חשוב מאד כי בעת עריכתה של צוואה יבדוק המוריש באופן מדוקדק גם את מצבן של הפוליסות השונות על שמו, וידאג כי לא תהיינה סתירות בין נוסח הצוואה שרשם לבין פרטי המוטבים בפוליסות שעל שמו.