ארכיון של הקטגוריה: ‘כללי’

הטעייה תרמית ומחשבות שווא

מהי טעות שיכולה לבטל צוואה

מדובר במשפחה בת 4 נפשות בהן: אב, אם, המערערת והמשיבה. בזמן היות ההורים בחיים, היחסים הגרועים בין ההורים הביאו לידי יצירת שני מחנות:  המערערת היתה "ילדה של" האב והמשיבה "ילדה של" האם. במשך שנים שררה איבה גדולה בין האם לבין המערערת. כשנפטר האב, הייתה המערערת מחוץ לבית. האם, שחלתה בסרטן, ערכה צוואה, ועיקריה:

את כל הרכוש הורישה למשיבה ואף ציוותה כי זה יימסר לידיה רק בהגיעה לגיל 25 (לאחר שמנהלי העיזבון יוודאו כי היא עצמאית דיה לקבל את נכסי העיזבון ואינה מושפעת על-ידי משפחת בעלה המנוח או על-ידי המערערת).

למערערת ציוותה האם שקל אחד

המערערת הגישה תביעה לפסול את הצוואה לבית המשפט המחוזי.

ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה.

הערעור בבית המשפט העליון התקיים על השאלות:

 האם יש לפסול את הצוואה עקב:

היעדר כשרות של המנוחה לצוות
טעות מצד המנוחה
השפעה בלתי הוגנת ועקב האי-מוסריות הכרוכה בשלילת זכותה של בת לרשת את אמה 

האם יש לפסול את התנאי שלפיו יועבר הרכוש למשיבה רק אם לא תהיה תחת השפעה של אחותה או של משפחת אביה.

החלטת ביהמ"ש העליון: הערעור נדחה

צוואה שנכתבה במצב של תרמית או מחשבות שווא

המנוחה אשר נפטרה בגיל 97, ערירית ללא משפחה ערכה שתי צוואות: האחת – מיום 1.3.99 צוואה בעדים בה השאירה את כל עזבונה למתנגדים (אחת מהיורשות נפטרה והמתנגדים הם יורשיה) וצוואה שניה – בכתב יד מיום 22.11.01, בה השאירה כל רכושה לפי חוק הירושה ודיני מדינת ישראל. המחלוקת, איזה מן הצוואות תקפה. המבקש לא הגיש התנגדות לצוואה "א" ואינו תוקף את הצוואה "א", למעט העובדה שישנה צוואה מאוחרת יותר. המתנגדים טוענים כי צוואה ב' בטלה מחמת אי כשרותה של המנוחה, וכן בשל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה תחבולה ותרמית וכי היא מזכה באופן ישיר או עקיף את מי שנטל חלק פעיל בעריכתה.

.

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את ההתנגדות לצוואה ב' מן הטעמים הבאים:

הכרזת אדם כפסול דין הופכת אותו לחסר כשרות משפטית עצמאית וככזה חסר הוא הכושר לצוות. בענייננו לא הוכח כי המנוחה הוכרזה לפסולת דין בהתאם לסעיף 8 לחוק. אמנם למנוחה מונה אפוטרופוס לדין בהתאם לסעיף 33(4) לחוק הכשרות, אולם, אין בכך כדי לפגוע בכשרותה לערוך צוואה וצוואתה צוואה היא בכפוף למגבלות האחרות כמצויין.

להוכחת טענות בעניין חוסר הכושר להבחין בטיבה של הצוואה מחמת מצב נפשי וגופני יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת. לפיה על המתנגד להוכיח שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה במועד עריכתה.

במקרה דנן, הובאו די ראיות על ידי המבקש לעניין מצבה המנטלי של המנוחה אשר איפשר לה "להבחין בטיבה של הצוואה" (סעיף 26 לחוק הירושה). מאידך המתנגדים שעליהם עול ההוכחה לא הוכיחו את טענתם לעניין פגמים במצבה הנפשי קוגניטיבי של המנוחה שלא איפשרו לה להבין מהות הצוואה.

מהעדויות עלה כי בתחילת שנת 2001 נוצר משבר אמון בין המנוחה למתנגדים שנבע ממספר אירועים שגרמו לה לרצות להפרד מהקשר עמם ומשליטתם בה. ודי היה בכך כדי לשנות את דעתה לעניין רכושה לאחר מותה. המתנגדים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי למעשה המדובר במחשבות שווא ולפיכך טענתם בעניין זה נדחית.ביהמ"ש שוכנע שהמנוחה ביום 22.11.01 הייתה מודעת שעורכת צוואה, בה מבטלת את הצוואה משנת 1999 וכי רכושה יחולק לפי החוק הישראלי מתוך כוונה שיחפשו את קרוביה. "רצונו של אדם כבודו" ויש לכבד רצון המנוחה.

תוב את התוכן/התשובה כאן.

בן ממשיך במשק חקלאי

בן ממשיך בנחלה וזכויות לגידול ביצים

אמם של התובע והנתבע, העבירה את הבעלות במכסת הביצים לנתבע, ועל התובע אשר מונה כ"בן הממשיך" בנחלה, נאסרה העבודה בלול. לטענת התובע עסקת העברת מכסת הביצים לנתבע בטלה. המחלוקת בין הצדדים ניטשה בשתי סוגיות מרכזיות: האחת – שאלת זכויות התובע במשק האם; השנייה – משמעותה המשפטית של העברת מכסת הביצים מהאם לנתבע.

.

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה ברובה מן הטעמים הבאים:

בנסיבות דנן, נכון יהיה להכתיר את ההתקשרות בין התובע לבין הוריו כחוזה בלתי כתוב או "חוזה מכללא"; לפיו, בתמורה לזכויות כ"בן הממשיך", התחייב התובע לעבוד, כל זמן שיידרש לכך, בעבודה במשק והמטילות. לאחר מות האב, נותרו הבן – התובע, והאם – נתבעת 1, כשני הצדדים לחוזה.

אין חולק, כי מקור ההכנסה של המשק בנחלה נשוא תביעה זו הינו הלול. פירושו של דבר, כי בבוא העת, מימוש זכות "הבן הממשיך", מתבטאת בעיקר, ביכולת להמשיך את ניהול הלול, וביכולת לזכות במכסת הביצים הקיימת למשק זה. המשמעות של העברת מכסת הביצים ממשק אחד למשנהו הינה – גדיעת מקור התוצרת של המשק, תוך העברתה לאחר. פעולה כזו נוגדת את ההסכם שבין התובע לבין הוריו, מסכלת תכליתו – שבבוא היום יהפוך ה"בן הממשיך" לבעל הנחלה ומהווה הפרה של ההסכם.

מכוח הפרה זו זכאי התובע, כעולה מסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, לסעד של אכיפה. זאת ועוד, העברת המכסה לא נעשתה כפעולה תמת-לב מצידו של הנתבע וגם מטעם זה דין התביעה להתקבל.

ביהמ"ש מוסיף, כי אף אם כעמדת הנתבעים, אין מדובר ב"חוזה" אלא במתנה, העברת המכסה לאח בטלה. שכן, תנאי בסיסי הנדרש להעברת זכויות, מעבר להליך הפורמאלי הוא "גמירות הדעת של מעביר הזכות, דהיינו רצון מעביר הזכות להעבירה. ובענייננו, נראה כי לא היתה גמירות דעת מצד האם להעברת מכסת הביצים. כמו כן התרשם ביהמ"ש, כי לא הייתה בכוונתה ואף לא בכוונת בעלה המנוח, להפלות לרעה את התובע.

זאת ועוד, גם לאחר נעילת שערי הלול בפני התובע אין הנתבע עובד בלול ומכאן שיש לקבל גם את טענת התובע כי מדובר בעסקה למראית עין בלבד, הבטלה לאור הוראות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי).

עם זאת, ביהמ"ש דחה את טענת התובע להצהיר על היותו בעלים במשותף של מכסת הביצים ביחד עם אימו, שכן אין עניינה של תביעה זו בשאלת הבעלות העכשווית של התובע במשק.

זכות בן ממשיך בכפוף לזכות שימוש של אחיו

תביעה לביטול הכרזתו של הנתבע 1 כ"בן ממשיך". לחלופין להצהיר, כי זכויות הנתבע במשק (אם יוכרו), כפופות לזכויות התובעים במשק, ובכלל זה לשטחים המצויים בחזקתם ולנכסים אשר ציווה להם אביהם המנוח בצוואתו אשר קוימה. יצויין כי התביעה הוגשה במקור ע"י אביהם המנוח של הצדדים, אשר הוא זה שביקש להכריז על הנתבע ביחד עם האם כבן ממשיך, אולם התחרט לאחר אישור הסוכנות והמינהל. לאחר פטירתו המשיכו האחים בתביעה תוך תיקונה.

.

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה החלופית מהטעמים הבאים:

זכויות ההורים במשק הנן זכויות של "בר רשות". ההלכה הפסוקה היא, כי העברת הזכויות במשק ע"י ברי הרשות, בין בחיים ובין לאחר פטירתם, תיעשה אך ורק עפ"י הקבוע בחוזה המשולש (המינהל, הסוכנות והאגודה). העברת הזכויות שלא בהתאם לחוזה המשולש אינה בת תוקף כלפי המוסדות המיישבים, קרי: המינהל, הסוכנות והאגודה.

במקרה דנן, לאחר מות האב, עברו זכויותיו במשק לאם, אשר הלכה לבית עולמה כעשרה חודשים לאחר פטירת האב. לאחר מותה, עוברות הזכויות המשק כאמור בהסכם המשולש, לבן ממשיך. מיישום ההלכות שנקבעו בפסיקה לעניין "בן ממשיך" על העובדות דנן עולה, כי בחתימת ההורים והנתבע על כתב ההתחייבות, המלצת האגודה ואישור הסוכנות והמנהל לקביעת הנתבע כבן ממשיך – הושלמה המתנה. קרי, הענקת זכויות בן ממשיך הינן בלתי חוזרות. משכך, אין תוקף להודעת הביטול של האב לסוכנות והאב לא יכול היה לחזור בו ממתנתו ולבטל את קביעתו של הנתבע כבן ממשיך, ללא הסכמתו של הנתבע. מה גם, ולמעלה מן הצורך יצויין, כי הנתבע הסתמך על קביעתו כבן ממשיך, ושינה את מצבו לרעה כתוצאה מקביעתו כבן ממשיך – קשר את חייו עם המשק.

יחד עם זאת, ובהתאם להלכה שנקבעה בע"א 1662/99 חיים נ' חיים, למרות היותו של הנתבע "בן ממשיך", לא ניתן להתעלם מן התמונה הכוללת, כי האב חפץ ששלושת ילדיו בעלי הדין יעבדו את המשק ויתפרנסו ממנו, נתן ביטוי בצוואה לרצונו זה וכי לאורך כל השנים בהן עשו התובעים שימוש בשטחים במשק ועיבדו אותם, הנתבע מצידו לא הראה כל התנגדות לעצם השימוש על ידם. בנסיבות אלו, נולדו לתובעים זכויות שימוש ולפיכך יש לקבל את תביעתם החלופית, ולקבוע כי זכויותיו של הנתבע כבן ממשיך במשק, כפופה לזכות השימוש והחזקה של התובעים בשטחים המעובדים על ידם. יודגש, כי הכרה בזכות השימוש של התובעים בשטחים במשק שבחזקתם הינה מסויגת, ואינה עבירה וכמו כן, עליהם לשאת בהוצאות החזקת השטחים.

הגנה על זכויות בן זוג בשילוב צוואה והסכם יחסי ממון

צוואות אינן אמצעי מספיק להגנה על זכויות בן הזוג שנותר בחיים ברכוש המשותף.

בכדי להבטיח את הגנת בן הזוג שנותר בחיים, יש להוסיף לצוואה המתוכננת גם הסכם יחסי ממון

להמשך הקריאה (פורסם בקפה דה מרקר)…

צו ירושה / צו קיום צוואה

 דרך המלך למימוש זכויות הירושה היא קבלת צו ירושה/ צו קיום צוואה אצל הרשם לענייני ירושה.

הנהלים לקבלת צו ירושה הנם קפדניים ביותר, דורשים דיוק מירבי והיצמדות מוחלטת לכללי החוק והפסיקה.

כל טעות ואי התאמה ולו הקטנה ביותר בבקשות שהוגשו לרשם לענייני ירושה – תביא לפסילתה של הבקשה, לעיכוב הטיפול בה באופן משמעותי, ולבזבוז זמן יקר.

המצב הופך להיות מסובך ומורכב ביותר, כאשר ישנה מחלוקת בין היורשים לגבי אופן חלוקת הירושה – וכאשר הצדדים החלוקים בדיעותיהם נדרשים להגיש התנגדויות ותביעות הדדיות – אזי הפיקוח המקצועי המשפטי הנדרש הופך להיות חשוב ביותר ורגיש במיוחד. בכדי למנוע תקלות ועיכובים מיותרים חשוב מאד כי הליך הגשת הבקשה יבוצע תחת פיקוח מקצועי מתאים החל מרגע הכנת הבקשה והגשתה, וכן חשוב במיוחד להמשיך את הפיקוח המקצועי לאחר הפקדת הבקשה אצל הרשם לענייני ירושה, וזאת בכדי לצפות מראש תקלות וסירבולים בירוקרטיים ולפתור במהירות וביעילות תקלות בלתי צפויות.

 לבדיקת זכויותיך ולמימושן בקלות ובמהירות – יש למלא את הטופס

אנחנו מתחייבים לחזור אליך בהקדם:

 

שם (*)

דואר אלקטרוני (*)

טלפון או נייד(*)

נושא

תוכן ההודעה

ביטול צוואה מקפחת

העובדה כי קופחתם מצוואתו של קרוב משפחה תתגלה לכם, לרוב, רק לאחר מותו. גילוי זה הוא לפעמים כואב ביותר, שכן במרבית המקרים מדובר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה, והפגיעה אינה רק כלכלית אלא גם רגשית.

בשלב זה לא תוכלו להתווכח עם המוריש שנפטר ו"לסגור" עמו חשבון או לשכנע אותו כי טעה בהחלטתו, ועליכם להתמודד ישירות מול היורשים על פי הצוואה.

גרועים לא פחות הם המקרים בהם עולה חשדכם או ידוע לכם שהצוואה המקפחת אתכם נכתבה בנסיבות שפגעו ברצונו החופשי של המוריש כגון אילוץ, השפעה בלתי הוגנת מצד היורשים או ניצול חולשתו של המוריש מצדם.

כעת אין לכם מנוס מלמצוא דרכים משפטיות לביטול "רוע הגזירה" שנפלה עליכם, ולהשבת שמכם לרשימת היורשים.

ההחלטה לפתוח בהליך משפטי בקשר לצוואה שבמחלוקת, יוצרת לרוב גם סכסוכים אישיים בין יורשים, שהם לרוב קרובי משפחה, וזו איננה החלטה פשוטה כלל ועיקר, גם כאשר אתם יודעים כי הצדק עומד לצדכם, ולרוב מושפעת משיקולים כבדים של מורכבות היחסים המשפחתיים.

מנגד, עומדת לעתים תחושתכם הקשה כי קופחתם שלא בצדק, בייחוד כאשר ידוע לכם כי הצוואה נכתבה בניגוד לרצונו של המוריש, תוך ניצול לרעה של חולשתו או מצבו הבריאותי.

את ההחלטה באם לפתוח בהליכים משפטיים לביטול צוואה עליכם לקחת לאחר שביררתם ככל יכולתכם את סיכוייכם לנצח בתביעה מסוג זה ואת השפעת החלטתכם על יחסיכם עם בני המשפחה.

אם תפנו לייעוץ משפטי, יתכן ועורך הדין יוכל לסייע לכם באיתור פגמים משפטיים בתהליך הכנת הצוואה או באופן ניסוחה שיגרמו לביטולה החלקי או המלא.

במקביל יפעל עורך הדין לתבוע את זכויותיכם שאינן תלויות בצוואה, אם קיימות כאלה (כגון זכויות מכח זוגיות, שיתוף, מזונות).

מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה באספקטים השונים של דיני המשפחה במשולב ולא רק בדיני ירושה, בכדי שיבחן אם קיימת דרך משפטית "לתקוף" את הצוואה ה"מקפחת" או "להציל" חלק מרכוש המוריש על ידי "הוצאתו" מכלל ה"ירושה", ולא רק על ידי ביטולה של הצוואה באופן ישיר.

חשוב לא פחות כי תדאגו לעדכן וליידע את עורך הדין המייצג אתכם בדבר אופי ומורכבות הקשר ביניכם לבין שאר היורשים, פרטים אלה יסייעו לעורך הדין הן מבחינת ה"פסיכולוגיה" של ניהול התיק, וכן יסייעו לו להתנהל בזהירות וברגישות בכדי לפגוע באופן מינימלי במרקם המשפחתי.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

הסכם חלוקת עיזבון

בישראל אין מס עזבון וגם לא מס ירושה ומבחינה זו מהווה ישראל מקלט מס עבור האמידים שבין יהודי הגולה.

 סע' 4 לחוק קובע כי "הורשה איננה מכירה או פעולה באיגוד לענין חוק זה". כלומר, כאשר בעזבון נכללים נכסי מקרקעין, אין צורך כי היורשים ישלמו בגינם מס שבח או מס רכישה.

הסיבה לכך היא שעם פטירת בעלי המקרקעין, נכנסים יורשיו לנעליו לעניין הזכויות במקרקעין מתוקף היותם יורשים כך שבפועל אין כל שינוי במצב המקרקעין, לא שולמה עבורם כל תמורה ולא נעשתה על עסקה לגביהם.

יחד עם זאת, לאחר הפטירה ובעת חלוקת העזבון בין היורשים עלולה לקום חבות מס אצל היורשים, הן בעת חלוקת העזבון והן בעת מימוש נכסי העזבון.

החוק אמנם מאפשר ליורשים לערוך ביניהם הסכם חלוקת עזבון אשר בהתקיים תנאים מסויימים אינו מהווה ארוע מס, אולם, תכנון מס נכון בעת עריכת הצוואה עשוי לחסוך ליורשים כסף רב, הן בחסכון במס והן בתשלום לעורכי דין וליועצים אחרים.


דירת מגורים אחת

בחוק מיסוי מקרקעין, קיים פטור מיוחד ממס שבח למכירת דירת מגורים שנתקבלה בירושה. מדובר בסעיף 49ב (5) לחוק.

מכירת דירה שנתקבלה בירושה על פי עילת פטור זו, אינה מובאת בחשבון במניין המכירות האחרות של היורש. כך למשל, אם לאדם יש דירת מגורים אחת משלו ודירה נוספת שקיבל בירושה, הרי אם הוא יהא זכאי לפטור המיוחד מכח סעיף 49ב (5) לחוק, הוא לא יצטרך להמתין במשך ארבע שנים בין מכירת הדירה שקיבל בירושה לבין דירתו הראשונה, אלא יוכל למכור באופן מיידי את שתי הדירות.

הזכאות לפטור המיוחד על פי סעיף 49ב (5) לחוק מותנית, בין היתר (קיימים תנאים נוספים), בכך שלמוריש בעת פטירתו היתה דירת מגורים אחת בלבד.

שתי דירות

כאשר לאדם יש שתי דירות, מן הראוי לשקול בעת עריכת הצוואה להעביר דירה אחת במתנה בחיים לאחד היורשים הפוטנציאליים (תוך חיוב במס רכישה בשיעור של עד כ- 1.6% לכל היותר בהנחה שמדובר בקרוב מדרגה ראשונה) ולהשאר עם דירת מגורים אחת אשר אותה יוכלו היורשים למכור בפטור לפי סעיף 49ב (5) לחוק. [יש לשים לב כי לגבי דירות שנתקבלו במתנה קבועה תקופת צינון בסעיף 49ו לחוק ומקבל המתנה (בהנחה שמדובר בילדו של נותן המתנה) יצטרך להמתין במשך תקופה של שנה עד שלוש שנים עד אשר יוכל למכור את הדירה בפטור (תלוי בנסיבות הספציפיות).]

כאשר למוריש יש שתי דירות, ניתן גם למכור דירה אחת בחיים ואז להוריש ליורשים דירה אחת אותה יוכלו למכור בפטור ממס שבח לפי סעיף 49ב (5) לחוק ואת הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה שנמכרה בחיי המוריש. (במקרה זה יש להיות ערים לכך שהיורשים יוכלו לנצל את הפטור המיוחד על פי סעיף 49ב (5) לחוק רק לאחר שיחלפו ארבע שנים ממועד מכירת הדירה הקודמת שנמכרה ע"י המוריש בחייו).

תכנון מס נכון בעת עריכת הצוואה

מומלץ לנסות לייחד בצוואה לכל יורש נכס מסויים או נכסים מסויימים, כך שלאחר הפטירה לא יהיו היורשים חשופים לחבויות במס בעת חלוקת העזבון ביניהם. ניתן לערוך הסכם בין יורשים, והדבר לא ייחשב כאירוע מס, ובלבד שלא הוספו נכסים/כספים שאינם קשורים לעיזבון.

סעיף 5(ג) לחוק מיסוי מקרקעין אמנם קובע כי לא תחול חבות במס בעת חלוקת עיזבון בין היורשים (בין אם נערכה לפני רישום הירושה בטאבו ובין לאחר הרישום), אולם הדבר מותנה בכך שבעת החלוקה אף יורש לא קיבל תמורה שלא מתוך כספי העיזבון. בשפה עממית, הדבר מותנה בכך שאף יורש לא "הביא כסף מהבית" כדי לפצות את היורשים האחרים. ייחוד נכסים כבר בשלב עריכת הצוואה עשוי למנוע מהיורשים את החשיפה למס הצפויה להם באם הם יערכו ביניהם חלוקה עזבון לא נכונה.

כאשר העזבון כולל גם דירות מגורים (וכך ברוב מקרים), יש להביא בחשבון את התנאים לפטור ממס שבח בעת מכירת הדירות על ידי היורשים. רצוי לערוך תכנון מס באופן שבעת הפטירה תהא למוריש דירה אחת בלבד.

סעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין אמנם פוטר את היורשים ממס שבח בעת מכירת דירת מגורים שנתקבלה בירושה (וזאת ללא כל קשר למכירות קודמות שנערכו על ידי היורשים),אולם יש להיות ערים לעובדה כי הזכאות לפטור המיוחד על פי סעיף 49ב(5) לחוק מותנית בתנאים הנוספים הבאים:

* הדירה הנמכרת נחשבת לדירת מגורים מזכה.

* המוכר הוא בן זוגו של המוריש, או צאצא של המוריש, או בן זוגו של צאצא של המוריש;

* לפני פטירתו היה המוריש בעלה של דירת מגורים אחת בלבד;

* אילו היה המוריש עדיין בחיים ומוכר את דירת המגורים, היה פטור ממס בשל המכירה.

רק בהתקיים מלוא התנאים המצטברים האמורים, יהיה זכאי המוכר לקבל פטור מתשלום מסי מקרקעין בגין מכירת הדירה המדוברת. במידה ואחד מהתנאים האמורים אינו מתקיים, יהיה על המוכר לפנות לסעיפי הפטור האחרים במידה והם רלבנטיים אליו.

אם לאחד היורשים יש הכנסות נמוכות אשר בגינן הינו זכאי לשיעור מס שבח נמוך יותר או שפריסת מס עשויה לחסוך ליצור אצלו חסכון מס ניכר, בהתחשב בכלל הכנסותיו, רצוי לצוות לו את הנכס שמכירתו חייבת במס ואת דירת המגורים לצוות ליורש האחר.

נקודה שחשוב לזכור היא שהפטור האמור מתייחס אך ורק למסי המוכר כגון מס שבח ומס מכירה אבל אינו מתייחס כלל למס רכישה ועל כן בעסקה בין יורשים אחדים ביחס לדירה ספציפית, שימוש בסעיף האמור, גם אם נכון ביחס למוכר, עלול להיות בעייתי ליורש הרוכש היות והוא יידרש לשלם מס רכישה ללא כל אפשרות לפטור או הקלה.

כפי שעולה מנוסח הסעיף, על מנת שהוראות הסעיף יהיו ישימות על חלוקת דירה בין היורשים השונים, קבע המחוקק תנאי שתשלום התמורה עבור זכויותיו של אחד מהיורשים בדירה יעשה מתוך כספי העזבון במסגרת חלוקת מלוא נכסי העזבון בין היורשים השונים. משמעות הדבר היא שע"י העברת כספי העזבון לאחד מהיורשים כנגד זכויותיו בדירה, נשמר האיזון בין היורשים ביחס לזכויותיהם בעזבון המנוח ואז העסקה הספציפית לא תחשב למכירה כלל ולא תחויב בכל מס, לא מס שבח, לא מס מכירה ולא מס רכישה.

אולם, במקרים רבים, לעזבון עצמו אין די נכסים מהם ניתן לשלם ליורש עבור זכויותיו לדירה ואז היורש הקונה נאלץ לשלם את תמורת הזכויות בדירה באמצעות משכנתא או הלוואה חיצונית לעזבון שנטל.

במקרה כזה, האיזון בין היורשים ביחס לזכויותיהם בעזבון המנוח מופר ולא ניתן להחיל על העסקה את הוראות סע' 4 לחוק והעסקה הספציפית תחשב למכירה במקרקעין לכל דבר ושני הצדדים יחויבו בתשלום מסי המקרקעין הרלבנטיים.

לסיכום נושא מיסוי המקרקעין הינו נושא מורכב ואינו פשוט ודורש הבנה והתמצאות בחוק ובהוראות השונות הרלבנטיות לנושא במיוחד כאשר מדובר בנכסי עזבון הכוללים נכסי מקרקעין, ואין להתייחס אליהם בקלות דעת ולבצע פעולות כאלה או אחרת ללא ייעוץ וליווי מתאים ע"י עו"ד העוסק בתחום. יעוץ וליווי מתאים יכול לחסוך לכם אלפי שקלים של מס שלא הייתם אמורים לשלם, שלא לומר עוגמת נפש רבה אותה ניתן היה למנוע מראש באמצעות תכנון זהיר וקפדני.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

השפעה בלתי הוגנת

ארבעת המבחנים לבחינת השפעה בלתי הוגנת ותלות המצווה בנהנה הנם:

מבחן ראשון -תלות ועצמאות

המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הופכים.

השאלה שבית המשפט מציג לעצמו היא, האם בתקופה הרלוואנטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית – ועד כמה? ככל שהמצווה היה פחות עצמאי, באיזו משתי בחינות אלו, תתחזק הנטייה לחייב את קיום התלות….

את השאלה אם המצווה היה עצמאי יש אמנם לבחון לאורך תקופה נתונה, אך לא פחות חשוב הוא לברר את מצבו במועד עריכת הצוואה.

בדנ"א 1516/95 – רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 98(2), 1831 , 1848 (1998) נקבע כי:

בבחינת טענה של השפעה בלתי הוגנת, יש חשיבות רבה לראיות אודות מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה ודוק: אין מדובר בבחינה של כשרותו של המצווה לעשות צוואה. למצבו הבריאותי והנפשי של המצווה חשיבות רבה אפילו היה המצווה כשיר, מבחינה זו, לעשות צוואה. אכן, מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה עשוי להיות חשוב לצורך הכרעה האם היה המצווה מועד לפעול תחת השפעה, אשר תביאו להקנות את רכושו שלא בהתאם לרצונו האמיתי.

עשויה להיות לנתון זה חשיבות רבה בהכרעה האם למצווה היה רצון אמיתי להקנות את רכושו, אשר מצא את ביטויו בצוואה העומדת לדיון. נתון זה עשוי להצביע על מידת תלותו של המצווה בזולת, אשר בגינה ייתכן והמצווה איבד את היכולת האפקטיבית לממש את רצונותיו, להבדיל מרצונות הזולת. בשל מכלול היבטים אלה, נפסק כי מצב נפשי וגופני רעוע של המצווה:

"מחייב זהירות רבה כאשר באים לעמוד על רצונם העצמאי כמצווים. הגם שאין במצב זה כשלעצמו כדי לשלול את כושרם של המנוחים לצוות … הרי שיש בו כדי לשמש תמרור אזהרה ביחס לאפשרות היותם נתונים להשפעה בלתי הוגנת"…

בפס"ד  1516/95 – רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 98(2), 1831 , 1848 (1998) נקבע כי-  בהתאם לגישה זו, יוחס משקל ניכר למצבו הדכאוני הקשה של המצווה, ולהתמכרותו החריפה לאלכוהול, בתקופה בה נערכה הצוואה, עת החליט בית המשפט שלא לקיימה (ראו ע"א 2622/90 שני נ' לרמר, פ"ד מז(191 (1).

באופן דומה, לא קויימה צוואתו של אדם, נוכח – בין השאר – קשייו לתפקד מבחינה גופנית ולשרת את עצמו, מחמת גילו; היותו מנותק מכל דבר שאינו בתחום צרכיו המידיים; היותו אדיש ומדוכא; ואי יכולתו לשאת באחריות למעשים החורגים מסיפוק מינימאלי של צרכי היום-יום (ע"א 1750/90 אהרונסון נ' אהרונסון, פ"ד מו(336 (1))".

מבחן שני - תלות וסיוע

מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו.

אם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומוגבלויותיו, ייטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. חשיבות מיוחדת נודעת, בהקשר זה, לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, שכן סיועו של אדם אחד עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו. וקיום מצב דברים כזה עשוי להוות שיקול התומך בהקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת.

מבחן שלישי - קשרי המצווה עם אחרים ואי קיום סיבות לנישולם

בעצם בידודו של המצווה מן העולם יש כדי להגביר את תלותו בנהנה, מכאן שלעניין ההכרעה בשאלת התלות אין זה מעלה או מוריד מה גרם לבידודו של המצווה, אלא הבידוד עצמו הוא הקובע.

מבחן רביעי - נסיבות עריכת הצוואה

גם אם מעורבות הנהנה לא מגיעה עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, על פי סעיף 35 לחוק הירושה, הרי שבמבחני ההשפעה הבלתי הוגנת, יש במעורבות זו, להוות ראיה לכאורה וחזקה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

זיוף צוואה

סעיף 5 לחוק הירושה קובע כי מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזוייפת – מאבד את זכותו לרשת את המוריש.

יצויין כי קיימים מקרים שבהם גם חתימות העדים על הצוואה עלולות להיות מזוייפות ולא רק חתימתו של המצווה עצמו.

הדרך להוכיח קיומו של זיוף כזה הנה באמצעות הגשת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה כי ימנה מומחה גרפולוג מטעמו לבדיקת טענות הזיוף.

תמיד תוכלו לבצע בדיקה מקדימה של מומחה מטעמכם במקרה שקיים חשד לזיוף, וכך תוכלו לצפות מראש את תוצאות המומחה מטעם בית המשפט, אך חוות דעת שהוזמנה אישית על ידכם לא יכולה להוות ראייה בבית המשפט לענייני משפחה.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

מנהל עיזבון

מינוי מנהל עיזבון

בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעונין בדבר, למנות, בצו, מנהל עזבון.

היתה הבקשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, תוגש הבקשה לרשם לעניני ירושה; הוגשה בקשה כאמור, רשאי הרשם לעניני ירושה למנות בצו מנהל עזבון.
למנהל עזבון יכול להתמנות יחיד או תאגיד או האפוטרופוס הכללי.

לא יתמנה למנהל עזבון אלא מי שהודיע לבית המשפט או לרשם לעניני ירושה, לפי הענין, על הסכמתו לכך.

קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט או הרשם לעניני ירושה, לפי הענין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית המשפט או הרשם לעניני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו.

מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקוימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקוימת.

בית המשפט רשאי, בכל עת, לפי בקשת מעונין בדבר או מיזמת עצמו, לתת למנהל עזבון הוראות בכל דבר הנוגע למילוי תפקידיו.

בהקדם האפשרי ולא יאוחר מששים יום לאחר מינויו יגיש מנהל העזבון לאפוטרופוס הכללי פרטה של נכסי העזבון ושל חובותיו ויאמת בתצהיר שלפי מיטב ידיעתו הפרטה שלמה.

הוגשה פרטה ולאחר מכן נתגלו נכסים או חובות נוספים, יגיש מנהל העזבון, תוך ארבעה עשר יום מן היום שנתגלו, תוספת פרטה ויאמתה כאמור בסעיף קטן (א).
האפוטרופוס הכללי רשאי, אם ראה סיבות מצדיקות, להאריך את התקופות להגשת פרטה או תוספת פרטה.

בית המשפט רשאי להורות:
1. שמנהל העזבון יגיש לאפוטרופוס הכללי במועד שקבע, שומת נכסי העזבון ערוכה לתאריך שקבע בית המשפט.
2. שהשומה האמורה תיערך על ידי שמאי או על ידי אדם אחר שקבע בית המשפט.

כספי העזבון שאינם דרושים לצרכי הנהלתו השוטפים, חייב מנהל העיזבון להחזיקם או להשקיעם כדרוש לשם שמירת הקרן והבטחת פירות; שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות דרכים להשקעת כספי עזבון, שיהיו חובה על מנהל עזבון.

מנהל עזבון חייב, בכל עניני העזבון, לנהל חשבונות, להגיש לאפוטרופוס הכללי דין וחשבון כפי שיורה ולפחות אחת לשנה ובפקיעת משרתו, ולמסור לאפוטרופוס הכללי ידיעות מלאות לפי דרישתו.

משרתו של מנהל עזבון פוקעת אם אישר בית המשפט שסיים תפקידו ומן היום שנקבע לכך באישור.

מינה בית המשפט או הרשם לעניני ירושה, שני מנהלי עזבון או יותר, יחולו ההוראות הבאות, זולת אם הורה בית המשפט אחרת:
מנהלי העזבון חייבים לפעול תוך הסכמה; בעניין שדעותיהם חלוקות, יפעלו כפי שיחליט בית המשפט;
בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד ממנהלי העזבון לפעול על דעת עצמו;

פעולה של מנהל עזבון הטעונה הסכמה או אישור תהא בת-תוקף גם באין הסכמה או אישור כזה אם נעשתה כלפי אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהיא טעונה הסכמה או אישור.

נתן המוריש בצוואתו הוראות בענין מן הענינים הנתונים לפי סימן זה לשיקול דעתו של בית המשפט, יפעל בית המשפט בהתאם להוראות אלה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן.

חובות העיזבון

מנהל העזבון רשאי לדרוש שנכסי העזבון יימסרו לו ושחובות שהגיעו למוריש יסולקו לו, וידו בזה כיד המוריש.

מנהל העזבון חייב להזמין את נושי המוריש להודיע לו בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חדשים לפחות מיום הפרסום.

לסילוקם של חובות העזבון ישתמש מנהל העזבון בראש ובראשונה בכספים הנמצאים בעזבון.

במידה שסילוק החובות מצריך מימוש של נכסי עזבון, יציע אותם מנהל העזבון תחילה ליורשים ויתן להם שהות סבירה לרכשם במחיר שאינו נופל ממחיר השוק.

ציווה המוריש נכס מסויים לפלוני, לא ימומש אותו נכס כל עוד אפשר לסלק חובות העזבון מתוך נכסי עזבון אחרים. בית המשפט רשאי לתת למנהל העזבון הוראות שונות מהוראות סעיף זה, ורשאי הוא להורות לו שמכירתם של נכסי עזבון תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע.

חוב מחובות המוריש שהיה מובטח ערב מותו, אין הוראות חוק זה פוגעות בגבייתו מתוך הבטוחה.

חוב מחובות המוריש שלא הגיע זמן פרעונו וחוב על תנאי רשאי בית המשפט, אם ראה סיבה לכך, להורות שיובטח או שיסולק כפי שיקבע, אף לפני זמן הפרעון או בטרם התקיים התנאי.

הוצאות ניהול העזבון, לרבות שכרו של מנהל העזבון, יחולו על העזבון אם לא הורה בית המשפט שיחולו, כולן או מקצתן, על צד אחר.

סילוק חובות עיזבון – סידרי עדיפויות

(1) ההוצאות הכרוכות בהלוויית המוריש, בקבורתו ובהצבת מצבה על קברו, לפי הנהוג באותן נסיבות;

(2) ההוצאות של צו ירושה, של צו קיום ושל ניהול העזבון במידה שהן חלות על העזבון;

(3) החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו (בחוק זה — חובות המוריש) לרבות המגיע לאשתו על פי כתובה במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר;

(4) המגיע לבן-זוגו של המוריש על פי עילה הנובעת מקשר האישות, פרט לכתובה כאמור בפסקה (3) , והמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג–1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק.

(א) חובות העזבון בעלי עדיפות שווה יסולקו לפי יחס הסכומים שלהם.

(ב) עדיפותם של מסים ותשלומי חובה אחרים תהיה בהתאם להוראות החוקים הדנים בהם.

(ג) חובות העזבון עדיפים על מזונות מן העזבון.

היה מקום להניח שיהיה בעזבון כדי סילוק כל חובות העזבון, רשאי מנהל העזבון לסלק חובות גם לפני גמר בירורם של שאר החובות.

קיים חשש שלא יהיה בעזבון כדי סילוק כל חובות העזבון, לא יסלק מנהל העזבון אלא חובות שבית המשפט התיר סילוקם, במלואם, בחלקם או בשיעורים, הכל כפי שהורה בית המשפט.

לענין זה "חובות העזבון" — גם מזונות מן העזבון במשמע.

התברר שאין בעזבון כדי סילוקם של כל חובות העזבון, חייב מנהל העזבון להגיש בקשה למתן צו ניהול העזבון בפשיטת רגל לפי דיני פשיטת רגל, אם לא ציווה בית המשפט על דרך אחרת של חיסול העזבון.

חלוקת העזבון בין היורשים

אחרי סילוקם של חובות העזבון ושל המזונות מן העזבון תחולק יתרת העזבון בין היורשים.

אין לחלק את יתרת העזבון כל עוד לא עברה התקופה שנקבעה בהזמנת הנושים; ואין לחלקה כל עוד לא נקבעו הזכויות התלויות, לפי סעיף 3(ב), בלידתו של אדם.

בית המשפט רשאי, אם ראה שהעזבון מאפשר זאת, להתיר חלוקת מקצת העזבון עוד לפני סילוק חובות העזבון והמזונות מן העזבון ולפני תום המועדים לפי סעיף קטן (ב).

הורה המוריש בצוואתו בדבר מועד מאוחר יותר לחלוקת העזבון, ינהגו לפי הוראות הצוואה, אם לא הורה בית המשפט לשנות את מועד החלוקה.

מי שערב מות המוריש היה גר עמו בדירתו, בין שהמוריש היה בעל הדירה ובין ששכר אותה, רשאי להוסיף ולגור בה שלושה חדשים, ואם היה יורש — ששה חדשים לאחר מות המוריש, ורשאי הוא להשתמש, אותה תקופה, במטלטלי משק הבית המשותף במידה שהשתמש בהם ערב מות המוריש.

מי שערב מות המוריש היה גר עמו ואותו זמן היתה כלכלתו על המוריש, רשאי לקבל כלכלתו מן העזבון חודש ימים לאחר מות המוריש. אין בזכויות לפי סעיף זה כדי לחייב אדם כלפי העזבון או לגרוע מחלקו של יורש בעזבון; ואין בהם כדי להוסיף על הוראות החוקים להגנת הדייר או לגרוע מהן, או לגרוע מהוראות סעיף 115.

נכסי העזבון יחולקו בין היורשים לפי שוויים בזמן החלוקה.

שבח הנכסים, פירותיהם וכל מה שבא במקום הנכסים ממות המוריש עד לחלוקת העזבון — של העזבון הם, והוא הדין לגבי פחת הנכסים ולגבי תשלומים המוטלים עליהם.

לא היה בעזבון, אחרי סילוקם של חובות העזבון ושל המזונות מן העזבון, כדי כל המנות, יופחתו המנות לפי יחס שווין במות המצווה, זולת אם היתה בצוואתו הוראה אחרת לענין זה.

נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט.

מנהל העזבון יציע ליורשים תכנית לחלוקת הנכסים וינסה להביאם לידי הסכמה.

נעדר אחד היורשים ולא היה מיוצג כדין, יבוא אישורו של בית המשפט במקום הסכמתו.

באין הסכם בין היורשים יחולקו נכסי העזבון ביניהם על פי צו בית המשפט.

מנהל העזבון יביא לפני בית המשפט תכנית לחלוקת הנכסים.

הורה המוריש בצוואתו כיצד יחולקו נכסי העזבון בין היורשים, ינהג בית המשפט לפי הוראות הצוואה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן; נכסי העזבון יחולקו בין היורשים ככל האפשר בעין, בשים לב לתועלת שנכס פלוני עשוי להביא ליורש פלוני ולערך הרגשי שיש לנכס פלוני לגבי יורש פלוני.

נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו — יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק;

הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על חשבון המגיע לו מן העזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף. לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור לעיל- יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו.

בית המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום ותנאי תשלום דמי המכר.

משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית — יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו — יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי — בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים. היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור.

דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם — על-ידי בית המשפט.

בית המשפט רשאי לקבוע, לפי בקשת היורשים האמורים:

(1) שיוסיפו לגור בדירה רק אלה שאין להם דירה אחרת למגורים;

(2) שהנשארים בדירה יוסיפו לגור רק בחלק מן הדירה, ובלבד שחלק זה יכלול את המטבח וחדרי-השירות, אם ישנם.

דירה שהמוריש שכר לתקופה קצרה יותר וגר בה ערב מותו, זכות השכירות בה על פי חוזה שאינה מתבטלת במות המוריש ואינה זכות לפי חוקי הגנת הדייר, תימסר לבן-זוגו, לילדיו ולהוריו שהיו גרים באותה דירה עם המוריש ערב מותו.

רצו יורשים אחדים להשתמש באותה זכות כל אחד בפני עצמו, יכריע ביניהם בית המשפט. אין למסור נכס אחד ליורשים אחדים בלי הסכמתם.

עיזבון - משק חקלאי סעיף 114

הורה המוריש בצוואתו כיצד יחולקו נכסי העזבון בין היורשים, ינהג בית המשפט לפי הוראות הצוואה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן; נכסי העזבון יחולקו בין היורשים ככל האפשר בעין, בשים לב לתועלת שנכס פלוני עשוי להביא ליורש פלוני ולערך הרגשי שיש לנכס פלוני לגבי יורש פלוני.

נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו — יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק;

הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על חשבון המגיע לו מן העזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף.

לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור לעיל- יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו. בית המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום ותנאי תשלום דמי המכר.

משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית — יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו — יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי — בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.

היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור.


עיזבון - דירה

דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם — על-ידי בית המשפט.

בית המשפט רשאי לקבוע, לפי בקשת היורשים האמורים:

(1) שיוסיפו לגור בדירה רק אלה שאין להם דירה אחרת למגורים;

(2) שהנשארים בדירה יוסיפו לגור רק בחלק מן הדירה, ובלבד שחלק זה יכלול את המטבח וחדרי-השירות, אם ישנם.

דירה שהמוריש שכר לתקופה קצרה יותר וגר בה ערב מותו, זכות השכירות בה על פי חוזה שאינה מתבטלת במות המוריש ואינה זכות לפי חוקי הגנת הדייר, תימסר לבן-זוגו, לילדיו ולהוריו שהיו גרים באותה דירה עם המוריש ערב מותו.

רצו יורשים אחדים להשתמש באותה זכות כל אחד בפני עצמו, יכריע ביניהם בית המשפט. אין למסור נכס אחד ליורשים אחדים בלי הסכמתם.

הגשת פרטה לבית המשפט ולרשם לענייני ירושה לעניין אופן החלוקה

מנהל העזבון יגיש לבית המשפט, תוך שלושים יום לאחר חלוקת העזבון, פרטה של חלוקת העזבון ויאמת בתצהיר את שלמות הפרטה.

הפרטה תציין את הנכסים שכל אחד מן היורשים קיבל מן העזבון ותכלול שומת שוויים של נכסים אלה בזמן החלוקה, אם לא ויתרו היורשים על השומה.

*עו"ד אתי סדיס מייצגת יורשים ומנהלת ירושות ועזבונות, ייצוג וניהול סכסוכי ירושה מורכבים בפני הרשם לענייני ירושה ובבתי המשפט לענייני משפחה בכל הארץ:  בתל אביב, רמת גן, זכרון יעקב, בנימינה, קיסריה, אור עקיבא, נתניה, חדרה, כפר סבא, הוד השרון, הרצליה, רעננה וכפר שמריהו. 

ביטול צו קיום צוואה

הדרך והתנאים לבקשה לביטול צו צוואה

הבקשה לביטול צו קיום צוואה – נדונה בבית המשפט לענייני משפחה, המבקשת ביקשה ביטול צו קיום שניתן לצוואת אביה המנוח, לאחר שהגישה לביהמ"ש צוואה מאוחרת יותר שנערכה ע"י אביה, ובה ציווה את כל רכושו לה בלבד, לעומת הצוואה שניתן צו לקיומה לפני קרוב לעשר שנים, המורה על חלוקה שווה של הרכוש בין חמשת ילדי המנוח, ובהם המבקשת.

לטענת המבקשת, הצוואה שניתן צו לקיומה צריכה להתבטל לאור קיומה של צוואה מאוחרת לה, אשר היא זו המשקפת נאמנה את רצון אביה המנוח. השיהוי בהגשת בקשתה נבע מעצת עורך דינה, שייעץ לה להגיש את הצוואה רק לאחר פטירת אימה, על מנת שלא לעורר את חמתה ואת כעס המשפחה עליה, וכך אכן עשתה.

לטענת המשיבים, קיים שיהוי ניכר במועד הגשת הצוואה המאוחרת, ובכך נגרם להם נזק ראייתי כבד, שנמנע מהם מלחקור את עוה"ד שערך את הצוואה ולכאורה המליץ למבקשת להמתין עם הגשתה לביהמ"ש, מאחר והוא נפטר. נזק ראייתי נוסף הינו בעובדה שהחומר הרפואי אודות אביהם המנוח בוער, ולא ניתן ללמוד על נסיבות עריכת הצוואה המאוחרת. עוד נטען, כי המבקשת הפרה את חובתה המוחלטת להגיש את הצוואה שבידה מייד לאחר שנודע לה על פטירת אביה, ובגין כל אלה יש לדחות בקשתה.

בית המשפט קבע:

צו קיום צוואה הינו כמו פס"ד מכריע, אולם קיים חריג שמאפשר את פתיחת הצוואה מחדש כאשר מתגלה עובדה או טענה ביד המבקשת לבטל את הצוואה שניתן צו לקיומה, שלא היו מונחים לעיני הרשם שנתן את הצו.

במקרה זה, המבקשת הסתירה במכוון את הצוואה המאוחרת, לפיה היא הנהנית היחידה ממנה, במקום הצוואה שניתן צו לקיומה, שהורתה על חלוקה שווה של הרכוש של אביה בין חמשת ילדיו. קיים שיהוי ניכר במועד הגשת הצוואה המאוחרת, בניגוד לסעיף 75 לחוק הירושה המחייב הגשת הצוואה מייד משנודע למבקש צו לקיומה על פטירת המנוח - המצווה. בשיהוי הניכר, של קרוב לעשר שנים, גרמה המבקשת לנזק ראייתי למשיבים לבחון את נסיבות עריכת הצוואה ואת מצבו של אביהם המנוח בשעה בה חתם על הצוואה, מאחר ועורך הצוואה, זהו עוה"ד שהמליץ למבקשת לטענתה להמתין עם הגשתה - נפטר, והחומר הרפואי אודות אביהם כבר בוער.

"העובדה החדשה" שהתגלתה למבקשת אינה כזאת שיש בה להצדיק את פתיחת הצוואה מחדש, ולבטל תחתיה את צו הקיום שניתן לצוואה הקודמת שנעשתה, הואיל והינה הצוואה החדשה עצמה היא העובדה החדשה, אודותיה ידעה כמובן המבקשת עוד בטרם ניתן צו לקיום הצוואה הקודמת. השיהוי נמדד מיום שידועה העובדה החדשה, ולא כטענת המבקשת, מיום שגילתה אודות מתן הצו לקיום הצוואה. לפיכך נקבע, כי יש בשיהוי להביא לדחיית הבקשה.

עוד נקבע, כי גרסאות או הסברי המבקשת לשיהוי אינם אמינים ואף סותרים זה את זה.

במצב דברים זה, נשמט העקרון של כיבוד רצון המצווה אל מול חוסר היכולת לבחון את מידת מהימנות הצוואה האחרונה שנערכה ע"י המנוח, ואף לפי התשתית העובדתית הפרוסה, יש לקבוע כי רצונו האמיתי של המצווה היה חלוקה שווה בין כל ילדיו, ולא רק לביתו המבקשת.

הבקשה נדחתה.

ההלכה בביטול צו קיום צוואה

ההלכה בביטול צו נדונה בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחי.

החלטת המחוזי:

המערערים חתמו על תצהירים, לפיהם ויתרו לטובת אביהם על חלקם בירושת אמם. בעקבות התצהירים, הכריז בית המשפט המחוזי ב-1971 על האב כיורש יחיד. בהתאם לכך נרשם על שמו של האב גם בית אשר היה בבעלות משותפת שלו ושל המנוחה, ואשר שימש למגוריה של המערערת. ב-1973 עזב האב את הארץ והוכרז כפושט רגל. הנאמן על נכסיו הגיש ב-1978 תביעה לפינוי המערערת מהבית. בעקבות זאת הגישו המערערים בקשה לתיקון צו הירושה, באופן שתוכר זכותם בירושת המנוחה בכל הנוגע לבית, בהסתמך על סעיף 72(א) לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם. מכאן הערעור.

 בית המשפט העליון פסק:

א. (1) ויתור של יורש על חלקו בנכס מסוים אינו תופש על-פי החוק.

(2) המלים "כולו או מקצתו" בסעיף 6(א) לחוק הירושה מתייחסות לחלק של יורש מכלל העיזבון ולא לנכס מסוים הכלול בעיזבון.

ב. מותר לבית המשפט להסתמך על ההיגיון ועל ניסיון החיים, כדי להשלים את התמונה העובדתית, גם אם לא כל חלק מהתמונה מכוסה על- ידי ראיה ישירה.

ג. על-פי הפירוש הנכון של סעיף 72(א לחוק הירושה, בית המשפט להחליט, כי אין הוא מוכן להיזקק לעובדות או לטענות חדשות במקרים הבאים:

(א) כאשר צד לדיון המקורי היה ער לעובדה או לטענה ויכול

היה להביאן לפני בית המשפט לפני מתן צו הירושה, אך לא עשה כן עד למתן הצו; (ב) הוא הדין באדם, שלא השתתף בדיון על תוצאות צו הירושה, אך הוא בכל זאת צד מעוניין בחלוקת העיזבון; (ג) כאשר העובדות או הטענות הובאו לידיעת הצד המעוניין רק לאחר מתן צו הירושה, אך הוא השהה את הגשת בקשתו לתיקון צו הירושה במשך זמן בלתי סביר.

(2) בבוא בית המשפט להחליט, במסגרת סמכותו על-פי סעיף 72(א) לחוק הירושה. אם עליו לדחות בקשה לתיקון צו ירושה בשל האיחור בהגשתה, יתחשב בית המשפט בעיקר בגורמים הבאים: (א) מידת האיחור בהגשת הבקשה והבאת העובדה והטענה החדשות לפני בית המשפט; (ב) מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות של הסבר זה; (ג) האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד, האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון בהבאת חומר ראיות לפני בית המשפט לביסוס טענותיו.

 ד. הסיפא של סעיף 72(א) לחוק הירושה חל, מקום שהמבקש לתקן צו ירושה על יסוד טענה כלשהי יכול היה להביאה לפני בית המשפט לפני מתן הצו.

(2) כשמבקש פלוני לתקן צו ירושה על יסוד עובדה או טענה, שלא יכול היה להביאן לפני בית המשפט שנתן את הצו, נראה, בלי להכריע בעניין, כי אין תחולה לסיפא של סעיף 72(א) לחוק הירושה, והעניין נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט, הרשאי לדחות את הבקשה מחמת שיהוי.

 הערעור נדחה.

512228972

התנאים לביטול צו קיום צוואה או ירושה לאחר שהצו כבר ניתן

1.         המנוחה נפטרה ביום 11.7.03, הבקשה למתן צו קיום צוואה הוגשה ביום 9.2.04, צו הקיום ניתן ביום 24.5.04 ואילו הבקשה לביטולו הוגשה ביום 29.12.04, היינו בחלוף ששה וחצי חודשים.

2.         טענתם העיקרית של המשיבים כנגד הצוואה סבה סביב ציר אחד: המנוחה לא הייתה מסוגלת להבין טיבה ומשמעותה של הצוואה וכי טענה זו לא הועלתה בפני הרשם לענייני ירושה טרם מתן הצו, וכי אילו הייתה מובאת מלכתחילה בפניו, היה בה כדי לגרום, ככל  שהיא היתה מתקבלת, למתן צו שונה מזה שניתן. בכך, התקיימו שני התנאים המקדמיים שמציב סעיף 72 לחוק הירושה.

אכן, אילו היתה טענה זו מועלית בפני הרשם הרי שבמצוות סעיף 72 לחוק ותקנה 27  לתקנות הירושה  הרשם היה מעביר בקשת צו הקיום לבית משפט שהיה דן בה ובטענות המשיבים כבהתנגדות רגילה לצו ירושה או קיום.

3.         עתה עולה השאלה, האם יש להיזקק לטענה אחרונה זו, ובמלים אחרות, האם הבקשה עומדת במבחנים שמציב סעיף 72(א) סיפא לחוק הירושה.

            לאחר עיון ובחינה נראה, כי בנסיבות העניין שלפני, יש להשיב על השאלה בחיוב.

4.       על רקע דברים אלה, נקבע כי המשיבים הגישו בקשת הביטול בהזדמנות הסבירה  הראשונה לאחר שנודע להם על צו הקיום. אמנם, זו הוגשה בחלוף 7 חודשים ממתן הצו, וכ- 6 חודשים לפחות מאז שנודע למשיבים עליו, אולם בנסיבות מקרה דנן, מדובר בפרק זמן סביר הדרוש לשם התארגנות כל המשיבים, איסוף חומר רלוונטי בעניין, פנייה לקבלת ייעוץ משפטי, והכנת והגשת בקשת הביטול. הדברים אמורים במיוחד נוכח טיבה ומשקלה הלכאורי של טענתם כנגד תוקפה של הצוואה, ומשעסקינן בסמכות שבשיקול דעת בית המשפט להיזקק לטענות אלו בהתאם להוראות סעיף 72 לחוק. במקרה זה הרי שבאיזון הנכון בין זכויות המשיבים ליומם בבית המשפט, לבין הכלל בדבר סופיות הדיון  והסתמכות המבקש על הצו , כף המאזניים נוטה בבירור לטובת קיום זכויות המשיבים.

ויוטעם:בעטיו של האיחור בהגשת הבקשה לביטול, לא נוצר כל קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, היינו האם המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה, והלכה למעשה, הגשת הבקשה לביטול בנסיבות דנן ובמועד בו הוגשה לא גרמה למבקש לשנות את מצבו לרעה.

אמנם , המבקש הספיק להרשם כבעלים של נכסי המקרקעין שנתקבלו בירושה בהתאם לצוואה ,אולם עובדה זו אינה רלוונטית כלל לצורך תיקונו או ביטולו של צו הקיום על פי סעיף 72 (א) לחוק.

כמו כן, שורת הצדק מחייבת במקרה דנן, עריכת בירור יסודי ומקיף של כלל הנסיבות הקשורות בעריכת הצוואה, שכן למשיבים טרם היה, הלכה למעשה, יומם בבית המשפט וטרם ניתנה להם שעת כושר להביא את כל ראיותיהם ולהשמיע את כל טענותיהם בפני בית המשפט בעניין זה; הדברים נכונים ביתר שאת, היות ועסקינן בסוגיית סילוק על הסף, בה בית המשפט נוקט משנה זהירות טרם שהוא מחליט להורות על דחיית התובענה על הסף, ומעדיף פתרון עניני של המחלוקת לגופה, על פני יתרון דיוני פורמליסטי

 5.      יתר על כן, עיקרון העל המנחה בעניין קיום צוואה הוא כיבוד רצונו של המת. עיקרון זה המחייב קיום צוואה שנערכה ע"י המת כשהוא ידע להבחין בטיבה, מחייב במקרה ההפוך שלא לקיים צוואה שנערכה מבלי שהמצווה ידע להבחין בטיבה.

ועל לכל יש לזכור כי נוכח הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו , זכותו של מנוח לעשות בנכסיו לאחר פטירתו הפכה לזכות קניין חוקתית מכוח סעיף 3 לחוק

6.       העולה מן המקובץ: נוכח טיבן ומשקלן הלכאורי של טענות המשיבים, ומאחר והנזק שנגרם למבקש  הינו בר פיצוי , יש להעדיף בירור טענות המשיבים לגופן ובירור כשרותה של המנוחה לערוך את הצוואה.

נושאים